המצאת אופני ההרים

ההתחלה - חבורת הרוכבים המיתולוגית
^המצאת אופני ההרים
"הצורך הוא אבי ההמצאה", כך אומר הפתגם. במקרה של המצאת אופני ההרים, השיעמום הוא כנראה אבי ההמצאה. נדמה שהצורך במציאת עיסוק כלשהו לכמה רוכבים אמריקנים משועממים ממחוז מארין בקליפורניה, בסוף שנות השבעים הוא שהביא, יחד עם כישרון טכני מיוחד ותזמון טוב, להצלחת הרעיון. ההמצאה החדשה, כל-כך פשוטה ועם זאת כה גאונית, שינתה את פני ענף האופניים מן הקצה אל הקצה, נתנה לו דחיפה מחודשת ויצרה אופנה חדשה ובינלאומית.
הניסיון הראשון ברכיבה על אופני הרים היה בעצם מה שאנו מכירים היום כתחרות ירידה במורד הר (Downhill), במורדות הרים באזור מפרץ סן-פרנסיסקו. כבר מתחילת שנות השבעים היו רוכבים שירדו במורד ההר, אולם קבוצה אחרת של רוכבי כביש ממועדון מקומי היא שהצעידה את ההמצאה קדימה והפיצה אותה לעולם.
האופניים הראשונים ששימשו לירידה פראית במהירות של (כפי שהם טוענים) עד 100 קמ"ש היו בעלי מהלך אחד, גלגלי בלון (26/2.125 אינצ') ושלדות של אופניים משנות השלושים והארבעים. בתחילה היתה הקבוצה של רוכבי הכביש הללו, בראשות ג'ו בריז (Joe Breeze), אוטיס גאי ומארק ואנדטי עולה לראש ההר במכונית, אולם בהמשך היו רוכבים תוך שימוש במהלך היחיד באופניים
(20x 52). הם ראו בכך אימון במיומנויות רכיבה וסתם התפרקות וכייף.
רצונם של חברי הקבוצה לשפר את בעיית המהלכים והמעצורים קיבלה דחיפה בלתי צפויה כאשר במירוץ סייקל-קרוס מקומי הגיעה קבוצה מסנטה קלרה עם פיתוח חדשני של מהלכים הנשלטים בידית המותקנת על הכידון ובמעצורים וידיות של אופנועים. בין אלו ש"ראו את האור" היו גם גארי פישר וצ'ארלי קלי, גם הם רוכבים מהאזור. מכאן התקדמו האופניים במהירות רבה, כאשר כל אחד מוסיף, ממציא ומעדכן. ג'ו בריז תכנן אופניים בעלות 12 מהלכים ואף בנה עשרה זוגות כאלה, ביוני 1978, מה שכנראה מעניק לו את תואר היצרן הראשון של אופני ההרים. כאשר הגיעו בריז וגאי לידידם טום ריצ'י לקבל אופני טנדם שהזמינו לתחרות חציית ארה"ב, הם ראו שגם הוא בנה לעצמו דגם דומה. במפגש נכח גם גארי פישר אשר התלהב גם הוא מהאופניים. ריצ'י בנה זוג אחד עבור גארי פישר וזוג נוסף למכירה. לאחר שלא הצליח למכור יותר מתשעה זוגות פנה ריצ'י לפישר וקלי והם הקימו את חברת "מאונטן - בייקס" (היום חברת "גארי פישר"). השאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה.
אז מי המציא את אופני ההרים? כמו הרבה המצאות בתחום האופניים המרכיבים העיקריים כבר הומצאו זמן רב לפני הקבוצה מקליפורניה, אולם את הדחיפה העיקרית בתחום ההמצאה נתנו ג'ו בריז, אוטיס גאי וטום ריצ'י ואילו גארי פישר וצ'ארלי קלי יכולים לקחת את הקרדיט על פיתוח והפצה של מה שהפך תוך זמן קצר יחסית לשיגעון במערב ארה"ב, אחר כך התפשט לכל המדינה ומשם לעולם כולו.

ואותה חבורה בפוזה אחרת - מאותו מקור
ראיון עם אחד מ"האבות" של אופני ההרים

אוטיס גאי, אדם שהיה מראשוני הרוכבים על אופני ההרים, חי היום בפיירפאקס, קליפורניה. בראיון מיוחד למגזין אופנים הוא מתייחס לימים ההם ולדמותו של ענף הרכיבה בארה"ב ובעולם.
^אופנים: מה אתה עושה היום ומה הקשר שלך לרכיבה?
^אוטיס גאי: כיום אני עובד ככבאי ובנוסף אני בונה שלדות אופנים בעצמי. אני ממשיך להתחרות ולהיות ספונסר של קבוצת אופנים. אחד מרוכבי, קווין מאריגאן, היה אלוף ארה"ב לשנת 1999 בגילאי 30+. אישתי ואני היינו אלופי המדינה ברכיבה על אופני טנדם בשנת 1995.
^אופנים: מה עשית מאז סוף שנות השבעים?
א"ג: המשכתי להתחרות ברכיבה. הייתי היחיד שהתחרה הן במרוץ אופני ההרים הראשון (מרוץ Repack בו זכיתי מאוחר יותר), הן באליפות ארה"ב הראשונה באופני הרים ובאליפות העולם הראשונה. מאז גם נולדו שני ילדיי.
^אופנים: איך הגעת לאופני ההרים ומה לדעתך הביא להצלחת הגרסה שלכם לאופני ההרים?
א"ג: מארק וונדטי, רוכב כביש וחבר הוא הראשון שהכיר לי את האופניים משנות השלושים והארבעים. בחודשי החורף רכבנו עליהם במורדות הרים, יחד עם ג'ו בריז ומאחר יותר יחד עם גארי פישר וצ'רלי קלי. כל מי שהראנו לו את האופנים הפשוטים הללו התאהב בהם. הם היו שימושיים הרבה יותר מאופני המרוץ. מה שגרם להם להיות כה פופולארים הוא שג'ו, גארי ואנוכי היינו מחוברים לזרם המרכזי של הרכיבה והיינו בעלי יכולת טכנית והבנה בבניית אופנים, דבר שאיפשר לנו לשכנע חברות לייצר חלקים לשיפור האופנים. השאר הוא היסטוריה.
^אופנים: האם דמיינת אי-פעם שאופני ההרים יגיעו לעמדה בה הם נמצאים כעת?
א"ג: תמיד קיוויתי שכך יהיה, ואני גאה על כך שהייתי חלק מתהליך זה.
^אופנים: האם אתה רואה באופני ההרים "אופנה" או שהם ישארו לתמיד כספורט?
א"ג: אופני הרים אינם אופנה אלא דרך בה יכולים אנשים להנות מרכיבה ואולי אף לראות את האופניים ככלי תחבורה לגיטימי.
^אופנים: האם אתה צופה כי מרוצי אופני ההרים יצמחו ויזכו לפופולריות וחשיפה כמו מרוצי הכביש בארופה?
א"ג: לא. אופני הכביש נהנים מהיסטוריה ומפופולריות שיקשה על אופני ההרים להדביקה. אינני חושב שאופני ההרים יגיעו לרמת מרוצי הכביש מתישהו.
^אופנים: כרוכב כביש (לשעבר) האם אתה רואה עתיד לרכיבה על אופנים בארה"ב ובמדינות דומות לה בהקשר זה (כמו ישראל)?
א"ג: ארצות הברית היא מדינה שבה למכונית חשיבות כל-כך רבה עד שאני מתקשה לראות את אופני ההרים הופכים לספורט מרכזי.
^אופנים: מה אתה חש כלפי אנשים אחרים מהימים הראשונים של אופני ההרים? האם היית רוצה להיות מפורסם כמותם? האם מוצא חן בעינייך האופן בו הם משתמשים בעברם לקידום המוצרים שלהם (כמו גארי פישר)?
א"ג: גארי הוא עדיין חבר טוב ואני נפגש עימו לעיתים. אני שמח שיש לו הזדמנות לחיות מעבודה הקשורה לאופניים. אני מרוצה ממה שנפל בחיקי. בניית אופנים היא עבודה הכרוכה באהבה, לא תמיד במסחר. אני עדיין מאד רומנטי בקשר לאופנים.

קריאה נוספת:
היכל התהילה של אופני הרים