דבורה לי ווקר אהבה, כמו רבים מבני גילה, ללכת לים, לגלות להקות חדשות, להכיר חברים חדשים ולהתעדכן בשלומם של חברים ותיקים פעמים רבות באמצעות האתר החברתי MySpace.com, שם כתבה כי גיבוריה הם "משפחתי וכל מי שמשרת בצבא תודה!". כך, שעות ספורות לאחר מותה בתאונת דרכים ליד העיר ולדוסטה שבג'ורג'יה, הופתע אביה, ג'ון ווקר, לגלות עשרות תגובות אבל על מותה בעמוד שלה, כאשר ביקש לבשר לחבריה על מותה. שמונה שבועות לאחר מותה של דבורה, התגובות ממשיכות לזרום.
"עבר הרבה מאוד זמן", כתבה חברה של דבורה בשם סטייסי, "אני יודעת שאת יכולה לקרוא את זה מגן עדן ואני משוכנעת שאת האחראית על המסיבות שם. נוחי על משכבך בשלום ודעי לך, שזה לעולם לא יהיה אותו דבר בלעדייך".
בדיוק כפי ששינתה רשת האינטרנט את המנהגים הרומנטיים והחברתיים בעולם, משנים עמודים אישיים באתרים חברתיים ברשת, כגון MySpace.com, Facebook.com או Xanga.com, את מנהגי האבלות. העיתונאי וורן סיינט ג'יימס כותב ב"ניו יורק טיימס", כי באתרים אלה נרשמה פעילות של מיליוני משתמשים בשנים האחרונות, בעיקר צעירים, המרחיבים באמצעותם את מעגלי ההיכרויות האישיים שלהם ומספרים שם על חייהם האישיים.
באופן בלתי נמנע, כאשר כמה מאותם צעירים מצאו את מותם מוקדם מהמיוחל בתאונות דרכים, התאבדויות, רציחות או מבעיות רפואיות הפכו עמודי הרשת האישיים שלהם מעמודים קלים העוסקים במוזיקה או במסיבות למעין "מקדשים מקוונים", בהם מתאבלים בזמן אמת.
אבל המשפחה פתוח לכל המעוניין
פעמים רבות מציעים העמודים האלה את כאב המתאבלים על חיים שנקטעו מוקדם מדי. כמו כן הם יצרו דילמה להורים השכולים, שמוצאים עצמם קרועים בין הנחמה שמציעות להם הגישה לחייהם הפרטיים של ילדיהם וההתקשרות עם חבריהם לבין אי-הנוחות הטמונה בהתאבלות בפומבי, בפורום הנצפה על ידי כל גולש המעוניין בכך, לרבות כאלה בעלי כוונות זדון.
"היתרון הבולט הוא שנשאר לנו קשר איתה ועם חברים שלה", אומר בוב שורקי מצפון קרוליינה, שבתו החורגת בת ה-24 נהרגה בתאונת דרכים, "אבל מכיוון שמדובר במרחב פומבי, החיים שלנו הפכו פתוחים לכל וזה בהחלט חיסרון".
אין כל דרך לדעת כמה אנשים שהחזיקו עמודים באתרים חברתיים מתו. ב"מייספייס" לבד, שם לא נמחקים עמודים שאינם פעילים, רשומים 74 מיליון בני אדם. באתר המקאברי לפעמים MyDeathSpace.com תועדו לפחות 116 משתמשים ב"מייספייס" שמצאו את מותם. הרשימה הזו הולכת וגדלה מדי יום.
לפני שבוע, למשל, נדקרה אנה סבידרסקי בת ה-17 מוושינגטון למוות בסניף "מקדונלדס" בו עבדה. כאשר נודע הדבר התמלא העמוד שלה בהודעות של חברים המומים וזרים שהסיפור נגע ללבם. בעמוד נפרד, שהוקם במיוחד על ידי חבריה של סבידרסקי, הוצבו כ-1,200 תגובות בשלושת הימים הראשונים בלבד.
טום אנדרסן, נשיא MySpace, כתב כי מתוך דאגת החברה לפרטיות המשתמשים, היא לא מאפשרת לאיש להשתלט על חשבונות המשתמשים שמצאו את מותם. "אנו מטפלים בכל מקרה לגופו ונעבוד עם משפחות המתים ונכבד את בקשותיהם", כתב והוסיף, כי לבקשת קרובים, תסכים החברה להוריד עמודים של משתמשים שמתו.
ג'נה פינק, חברה של דבורה ווקר, אומרת כי היא מאמינה שלמרות שחברתה מתה, היא יכולה לתקשר עמה באמצעות העמוד שלה. "החברים הקרובים שלה גולשים לעמוד הזה כל יום, ויש לו משמעות רבה עבור כל האנשים שלא שוכחים אותה", אמרה. משפחתה של המנוחה פיצחה את סיסמתה האישית והשתמשה בעמוד כדי לעדכן את חבריה של דבורה על מועד ההלוויה וגם כדי להציץ בתמונות ובסיפורים של בתם, שלא הכירו.