מדריך בסיסי לחומרי השלדות

^פלדה
הוותיקה בחומרי ייצור האופניים והנפוצה ביותר עד לעשור האחרון של המאה העשרים, שבו איבדה את בכורתה לאלומיניום. השימוש בשלדות פלדה מרוכז היום בשני קוטבי סקאלת המחירים. בתחום הנמוך (עד כ-2,000 שקל) משתמשים בצינורות פלדה מסוג Hi-Ten הפשוט או הכרומולי, הטוב יותר בעיקר מסיבות של מחיר ופחות בשל תכונות הרכיבה. אופני פלדה בתחום זה מאובזרים עם מזלג ועם חלקים העדיפים על אלו שבאופני אלומיניום במחיר דומה. באגף היקר משתמשים בצינורות פלדה סופר-מתוחכמים המרכזים בתוכם מעל מאה שנה של ניסיון. שלדות אלו אינן זולות כלל ומיוצרות בדרך כלל בעבודת יד בשיטות מסורתיות. פלדה גם מועדפת בקרב אמני הענף, שתופרים שלדות לפי מידה.
הרכיבה על אופני פלדה נעימה ושקטה. אנשים כבדים ירגישו אולי רכות יתר, אך קשה להתווכח עם נוחות הרכיבה.
בעד: מחיר נמוך, אופי, מסורת ונוחות רכיבה.
נגד: חלודה, משקל ורכות (למי שאכפת).

^אלומיניום
המתכת שגדלה יחד עם מהפכת אופני ההרים בשנות התשעים. האלומיניום, שהיה בשימוש אצל מספר מצומצם של יצרנים בסוף שנות השמונים, מהווה כיום את המסה השלטת בשוק האופניים. האלומיניום מאפשר בניית אופניים קשיחים, קלים ולא מחלידים במחיר המתחיל ב- 1,500 שקל ומגיע עד 20,000 שקל. כיום ניתן למצוא שלדות אלומיניום עם אופי שאינן "חובטות" ברוכב ועדיין מאפשרות משקל נמוך וקשיחות צדית טובה. משחק בקוטר הצינור והדופן מאפשר ייצור שלדות אלו, אבל הייצור שלהן עדיין יקר ולכן באופניים ברמת כניסה (למתחילים) לא נמצא כאלו שכלולים.
שתי סגסוגות אלומיניום נפוצות בשלדות אופניים: 7005 ו- 6061. אלומיניום 6061, היקר יותר, חייב לעבור טיפול תרמי לאחר ההלחמה ואילו 7005 אינו חייב לעבור טיפול זה ולכן ייצורו זול יותר.
אופני אלומיניום נותנים את התמורה הטובה ביותר לכסף: קשיחות, קלות ועמידות לאורך זמן וכל זאת במחיר שווה לכל נפש.
בעד: קל, קשיח וזול.
נגד: לפעמים קשיח מדי.

^טיטאניום
חלומו הרטוב של כל חובב רכיבה. המתכת כשלעצמה אינה נדירה כלל, אך הקושי בטיפול בחומר, בעיקר עיצובו והלחמתו, הופך את השלדה לפריט יקר מאוד. עבודה עם טיטאניום דורשת תנאים מחמירים ביותר. זיהום בזמן הלחמה, בשל תנאים לא מתאימים, עלול לגרום לקריסה כללית של השלדה בזמן מאמץ. תנאים אלו מגבילים את חופש הפעולה של מעצב האופניים לעומת שאר החומרים, ולמרות הכל התוצאה בהחלט מדהימה. שלדות הטיטאניום נפוצות בעיקר באופני כביש ובאופני הרים עם בולם קדמי. מגבלות הטיפול בחומר והשינויים התכופים בעיצובם של מתלים אחוריים מונעים את כניסתן לתחום אופני ההרים עם שיכוך מלא. שתי סגסוגות מצויות בשוק האופניים (3/2.5) Ti ו(6/4)Ti. הראשונה רכה יותר וקלה יותר לעיבוד ולכן זולה ונפוצה יותר. השנייה, הפחות נפוצה, קשיחה יותר ולכן קלה יותר, אך הקושי הרב בעיבודה מייקר אותה מאוד.
הטיטאניום, בדומה לאלומיניום, קל מפלדה, אך שומר על אותן תכונות של גמישות וקפיציות שנותנות לפלדה את קסמה. התוצאה: אופניים קלים, נוחים מאוד לרכיבה הסופגים זעזועים ביעילות מבלי שיהיו גמישים מדי. בנוסף, החומר עמיד לאורך זמן, הוא אינו מתחמצן ואינו נחלש, תכונות שהופכות קניית שלדת טיטאניום (אם רוצים) לאירוע של פעם בחיים.
בעד: הכל.
נגד: מחיר.


^קרבון
חוזקם של סיבי הפחם אינו מופק מתכונות החומר, בדומה למתכות, אלא מעיצוב המבנה המשלב סיבי פחמן בכיוונים שונים עם שרף שמקבע אותם. האפשרות לשחק במבנה החומר ובשכבות השונות (כיוון הסיבים) מאפשר למעצב חופש כמעט מוחלט באפיון תכונות השלדה. שלדות קרבון יכולות להיות מורכבות מצינורות או ממשטחים המחוברים בהדבקה. שלדה שבנויה נכון יכולה לתת שיכוך זעזועים טוב יחד עם קשיחות צדית מעולה, במשקל נמוך מאוד. ישנן שלדות סיבי פחם שסופגות זעזועים "טוב מדי" וגורמות לתחושה "מתה". סיבי פחם רגישים מאוד וללא הגנה מיוחדת (המצויה כיום בכל השלדות) יגרמו לפירוק החומרים המרכיבים את השלדה, במיוחד לאחר חשיפה לקרני השמש. החומר גם חשוף לפגיעות כתוצאה מטראומה, פגיעה שתגרום לשקע בשלדת מתכת עלולה לגרום לפיצוץ בקרבון.
קשה לסכם אופי של שלדות קרבון. המגוון עצום, יש שעשויים מצינורות, בדומה למתכת, ויש הבנויים משני חלקים מעוצבים המודבקים זה לזה. יש קשיחים ויש רכים. בכל מקרה אין מדובר במוצר זול, אבל לעיצובים הטובים קשה למצוא מקביל באגף המתכות.
בעד: משקל ועיצוב.
נגד: מחיר ורגישות.