דבר המאמן - שיעור ראשון ושני

שיעור ראשון - התייחסות אישית לרכיבה

כמאמר ראשון אשר יציג דרך עבודה מסוימת בתחום אימון "רכיבת אופניים" הישגית או בריאותית, אפתח ואומר בזאת:
על מנת לא ליצור אנטגוניזם וביקורת אישית אני מגיש כאן את הכללים המנחים אותי באופן בסיסי בהנחיה ואימון הרוכבים בקבוצתי ואין בהם משום ביקורת על איש, וכל הישר בעיניו יעשה. הכלל הבסיסי בעבודה של אימון הוא ההכרה שלמעט מספר "כללי יסוד מנחים" אשר מופיעים כחוט השני בכל הספרים ותוכניות האימון הכתובות, לכל מאמן וכל רוכב יש את התוכנית והמסלול האישי שלו, ואין בו לסתור או להתעלות על הדרך של השני, בתחרויות התוכנית והמאמן אשר מנצחים הם "הטובים יותר" לאותה נקודת זמן, וברכיבות "סוף השבוע" כאן בארצנו בעל הק"מ הרב ביותר או האיכותי יותר הוא זה אשר יוביל את החבורה לאורך זמן רב יותר.
השאלה הראשונה אשר אני שואל כל רוכב הפונה אלי היא "מה המטרה שלך", מה הצפי והנכונות של אותו אידיבידואל להשקיע ולמען איזו מטרה ? מה היכולות המנטאליות והמציאותיות שלו להשקיע ולהתקדם למען אותה מטרה ?
דוגמאות למטרות ( הכל היה וקרה ) :
"אני רוצה להגיע לקבוצה מקצוענית", " לשפר את המיקום שלי מ- 25 ל- 10 עד 15", "להגיע לפני ......" "שתהיה לי סיבה טובה לקנות אופניים יקרות יותר", "לנסוע לחו"ל להתחרות ולסיים תחרויות " " להנות יותר מהאופניים החדשות שלי" ועוד ...
כל המטרות הן לגיטימיות ואין בהן פסול, מכאן ואליך אני והרוכב מתאמים את רמות האימון האמון והציפיות על פי התנאים המשתנים.
התנאים משתנים כי בארצנו אין "תרבות של אופניים" אין את המודעות היום יומית לדרישות של העיסוק בספורט זה. לכדורגל למשל יש תרבות ומודעות כחלק מהחברה, תקשורת ומרקם / סטאטוס חברתי. דרך חשיבה הבנויה על ניסיון ומורשת ולא רק תחרויות או ידע תיאורתי רב ככל שיהיה, אלא התחושה הפנימית שהאופנים הם חלק מסדר היום שלך, לקנות אופניים ולרכב על אופניים הם שני דברים שונים גם באיטליה.
אני דורש מרוכבים צעירים המתחילים לרכב לא לרכוש אופניים על פי רמת ההכנסה של משפחתם אלא על פי מוכנותם המוכחת ותוצאות מצטברות לאורך השנים. רוכבים בוגרים הם יותר עצמאים ביכולת ההחלטה שלהם אך השאלה היא תמיד "באת להתאמן או להראות את החידושים האחרונים של האופנה"?
דעתי האישית היא כי חלק מכובד מהציבור רוכש את אופניו כעדי אישי, כמעט כמו ההבדל בין רכב עבודה לרכב משפחה, וזה הגיוני לאותם אלו היוצאים לשטח ולכביש בסוף השבוע עם החבר'ה ומוצאים נושאי שיחה משותפים ברמת השילדה ההילוכים והאיבזור הנילווה.
רוכב הישגי חייב לדעתי להימדד קודם ברמת נכונותו להשקיע ולסבול בעמדת "נחיתות" מול השאר עקב העלויות הכרוכות בספורט זה, עלויות אלו מנעו את התקדמותם של רוכבים צעירים ומוכשרים רבים להישגים בין לאומיים. חינוכי וניסיוני מראים כי בסופו של דבר המשתנים הקובעים הינם יכולתיו המנטאליות של האינדיבידואל לאורך זמן ולא תלותו באיכות ציודו מול השאר. תלות מסוכנת זו מביאה רוכבים ללכת לכיוונים שונים מאשר קו הסיום, ובניית האחריות לתוצאה הסופית עוברת לציוד ורמתו.
בלשון ציורית " הציוד חרה, בוא נראה מה אתה יכול להוציא ממנו", זה קו אשר באופן אישי מנחה אותי יחד עם האמונה "שכל דבר יתפרק בדיוק ברגע אשר אתה זקוק לו יותר מכל" מעין חוק מרפי למאמנים ורוכבים, ראו לדוגמא אליפות ישראל 1999 באופני הרים: שגיא בנטל + מעבירXT /9 , בלי לרצות לנצח הוא לא היה רץ 2 ק"מ לסיום עם אופניו ומעביר שבור, מנצח.
במאמר הבא אמשיך לסקור את שלב קבלת הרוכב הצעיר או הבוגר, אשר נמשך לאורך כ- 6 חודשים בתלות בגיל, חשיבות הפעילות בקבוצה, וכללי בטיחות אקטיבית בכביש - לדעתי.

שיעור שני - על קבלת רוכבים מקבוצות הגיל השונות לאימוני אופניים בקבוצה

אני מבחין ב- 3 רמות גיל עיקריות הקובעות את התייחסותי להכנסת רוכב הפונה אלי למשטר אימונים קבוצתי או משטר אימונים פרטני, או מצב "משוייך לקבוצה".

רמת גיל עד 14: בהתאם לחינוכי, רוכבים מתחת לגיל 14 הם בשלב עדין ביותר של התפתחותם הגופנית ואימון אופניים ייעודי עלול לפגוע בם גופנית ובעיקר מנטאלית. שימוש לא נכון במוטיבציה ואי ההכרה במגבלות הפיזיולוגיות הקשורות בכאב הפיזי על ידי הרוכב ומאמנו, יחד עם הערכות לא מסודרת מראש לתחרויות, ימנעו בניית תשתית אישית של הרוכב אשר תעזור לו "לדחות סיפוקים" של עמידה ברמת הרוכבים הבוגרים יותר, ו/או ברמת הציפיות העצמית/משפחתית.
יש חשיבות עליונה בהכרת הורי הרוכב, רמת הסיוע הסביבתי והכלכלי אותו יש ביכולתם להציע ורמת המעורבות שלהם בהתקדמותו של הילד כרוכב אופניים תחרותי.
רוכב "עד 14" נועד ללמוד לרכב מסודר ולא לשאוף לניצחון. בניית תשתית התנהגותית וטכנית של רכיבה יכולה להיעשות בעיקר ברמת גיל זו, בניית שליטה באופניים, הכרת הצד הטכני-תחזוקתי, ניקיון ושמירה על הציוד, בניית מוטיב ההנאה באימון האופניים כל אלו יכולים להתבצע בנוחיות יחסית למאמן ולרוכב בגיל זה.

רוכבי נערים / נוער : זהו טווח גילאים קריטי בבניית תשתית תחרותית, בבחינת "תורות האימון" לגילאים אלו יש דרכים רבות, אך לדעתי חובתו הראשונה של המאמן בגילאים אלו היא לדאוג לכמות רוכבים גדולה על מנת להימנע מ"התמקדות" לחץ האימונים ברוכב אחד או בודדים, דבר אשר יביא בסופו של דבר לשחיקת "ההנאה" של הרוכב ויצירת מתח שלילי בעמידה בתוצאות ולחץ האימונים ללא קשר לתוכנית האימונים.
בעת קבלת רוכב בגילאים אלו ההשקעה העיקרית שלי היא בהורדת המתח של הרוכב החדש עם כניסתו "לבריכת הברקודות" של חבריו לקבוצה. "רוח קבוצה" תחרותית היא בראש ובראשונה המכשלה העיקרית בקבלת רוכבים חדשים ("מנוסים" ולא מנוסים) לתוך מסגרת האימון. הרוכב עומד מול שתי מדרגות עיקריות: "הפוזה של הרוכבים", והלחץ המיידי לרכיבה באותה רמה. סיגנון הקבוצה הוא זה אשר יכתיב את נכונותו של החדש להשקיע בלהתקבל לקבוצה, מאמנים חייבים לזכור כי חוסר "תרבות האופניים" בישראל והקושי הפיזי הנדרש מרוכב צעיר יוצרים אלט