מה לעזאזל קרה שם?

יכול להיות שביוסטון צדקו, שהם יודעים משהו שאנחנו לא. ייתכן שהמריו וויליאמס הזה הוא באמת משו משו, תותח על, קליבר בקנה מידה רציני ביותר, שעבר לכ-ו-ל-ם מתחת לרדאר. אבל לפעמים לא צריך להיות צודק, אפילו לא להיות חכם. כשהכסף מונח על הרצפה - קח אותו.

קבוצות נלחמות בשביל בחירה מספר 1 בדראפט. אם אינדיאנפוליס לא הייתה זוכה בבחירה הזו, היא הייתה לוקחת את ראיין ליף במקום את פייטון מאנינג. כן, היו נפילות קולוסאליות עם המיקום הזה. טים קאוץ', למשל, לא היו חסרים פלופים. אבל מישהו היה מאשים את הטקסאנס אם בוש היה כישלון?

עכשיו מדברים עליו שהוא בעייתי. שההורים שלו לא משלמים שכר דירה לבעל הבית. איכשהו כל השמועות יוצאות החוצה. במקביל, הולכים וחותמים עם קיצוני הגנתי שהרשים בקומביין, בלי לעשות טרייד, בלי לנצל את האוצר שיש ביד.

מה היו האפשרויות של הטקסאנס? מה לא. הם יכלו לקחת את בוש ולעשות טרייד עליו או על דומאניק דייויס אחרי הדראפט. הם יכלו לעשות טרייד לפני הדראפט ולקבל המון. הם בחרו בדרך הקלה ביותר. לא היה להם כח להתעמת עם בוש, עם המניירות שהחל לגדל, עם הקשיים במו"מ. אז הם הלכו ונתנו סטיפות וערימות של כסף לוויליאמס. אכן, פיתרון נאות.

ההיסטוריה תמיד שופטת במקרים האלה. בעוד שנתיים, חמש או עשר נגלה שביוסטון יושבים גאונים ושאף אחד לא מבין כלום. אבל רוב הסיכויים שזה לא יקרה. וגם אם זה יקרה, הצרכים של יוסטון היו דחופים בהרבה. ביוסטון לא צריכים קיצוני הגנתי, לא תופס וגם לא את רג'י בוש עצמו. מה שדרוש שם בראש ובראשונה הוא החזרת האמון של אוהדים, שחולשים על המטרופולין הרביעי בגודלו במדינה. דייויד קאר, הבחירה הקודמת מספר 1, הוא לא הצלחה מסחררת עד כה. הטקסאנס היו חייבים את זה לאוהדים. והם פישלו פה בענק.

כמה שזה נשמע מוזר, הבילס הם לא קבוצת שוק גדול בארה"ב. האזור הדמוגרפי בו משחקת הקבוצה מתחלק עם הקליבלנד בראונס, הסינסינטי בנגאלס והפיטסבורג סטילרס. ארבע קבוצות על שטח של בסביבות ה-500 ק"מ. אבל פה בארץ יש לקבוצה הזו הרבה אוהדים, כנראה הכי הרבה בארץ, זכר לשושלת העגומה של כשלונות בסופרבול בתחילת שנות ה-90, בדיוק כשהפוטבול התחיל להכנס כאן לעניינים.

מה שקרה אז הוא שבפאלו הפסידה בארבעה סופרבולים. היא לא הגיעה לאחד מאז, והיא לא תגיע גם בשנים הקרובות. כי גם שם יושבים כל מיני מקבלי החלטות שלא ממש ערים למתרחש, ויתרה מכך - לא מודים בטעויות.

בפאלו הייתה בחירה מספר 8. מאט ליינארט היה על הלוח. לבחור בליינארט זו הודאה בטעות, כי לפני שנתיים לקחו שם את ג'יי פי לוסמן. אבל את טום דונהיו, המנכ"ל המחריב, כבר פיטרו שם. זאת אומרת שבטעות כבר הודו. כל שנותר היה לקחת את השחקן הטוב ביותר שנותר על הלוח - ליינארט.

יודעים מה? לא חשוב. תשכחו מזה. לוסמן הוא גבר גבר והוא העתיד. קבוצות שצריכות קוורטרבק התקשרו לבילס בטירוף. היו להם טלפונים. ליינארט הוא סחורה חמה. הוא נפל למקום ה-8 כי אוקלנד חמורים, אבל זה מה יש. כמו יוסטון, גם לבילס טרייד היה שם הרבה קלפים ביד. אז הלכו ובחרו סייפטי שפחדו שיקחו להם.

הבעיה עם בפאלו היא שכמו הטקסאנס, החליטו ללכת שם על הפתרון הקל. לא היה להם כח להתעסק ולהתעמת. דונטה וויטנר לא הוזכר בשום מקום כמועמד ללכת בין עשרת הראשונים. על מה היה מבוסס ההימור הזה?

אז בפאלו לא לקחה את ליינארט, והוא נתקע באריזונה. המחשבה הראשונה שעולה בראש היא "מסכן". הקרדינלס צריכים דחוף קו התקפה. אבל כשמסתכלים לטווח הארוך, יותר נכון לעונת 2007, רואים קקטוס מעניין מאוד שגדל במדבר.

הערך של ליינארט, שלו היה מחליט כבר בשנה שעברה ללכת לדראפט היה לוקח את מספר 1 לפני אלכס סמית', ירד פלאים. הוא נבחר עשירי וזה מפתיע כשלעצמו. אבל ליינארט הגיע לקרקע מאוד נוחה מבחינתו: בלי ציפיות גבוהות (יש, אבל אף אחד לא לוקח אפילו באריזונה את עצמו ברצינות), עם שחקנים מנוסים, עם צמד התופסים הכי טוב בליגה בלי להתבלבל בכלל ועם קוורטרבק חונך שמודע לתפקידו. מספיק שליינארט יסתכל על ארון רוג'רס, שלפני שבוע שמע שאלוהים ממשיך עוד עונה בגרין ביי, כדי להבין כמה המצב שלו מזהיר. עם אדג'רין ג'יימס, אנקואן בולדין וקורט וורנר, שנתן לאיליי מאנינג קרקע מספיק פוריה בג'איינטס, די בבחירת תאקל בשנה הבאה כדי להפוך את הקרדינלס לאכבר, אכבר קבוצה.

דנבר שיחקו אותה, הג'טס עם רגשות מעורבים, בוש נפל לידיים של ניו אורלינס - ועל כל זה בטורי דעה נוספים בימים הקרובים.