כבישי אגרה הם דרך מקובלת ברחבי העולם שבה המדינה מאפשרת ליחידים את חופש התנועה שלהם. הכלל הוא שכדי להגיע למקום למקום, הנהגים משלמים הן על הדלק והן על אחזקת הכביש. העשירים מממנים את הכבישים, בעוד שאלו שידם אינה משגת להשתמש ברכב לא נושאים בנטל. אבל לא רק כבישי אגרה עובדים בצורה זו, אלא גם תשתית האינטרנט.
לא בכדי נקראת האינטרנט "אוטוסטרדת המידע", האינטרנט מאפשרת לפרטים לסוע במהירות האור לכל רחבי העולם ולאסוף משם מידע. בעבור הזכות לטייל בעולם משלמים לקוחות החברות לספקי התשתית בדרך זו או אחרת. זו הדרך לה הורגלנו עד היום. הנושא ה'חם' השבוע במגזר האינטרנט הוא של נייטרליות הרשת. חברות התקשורת בארצות הברית מעוניינות לגבות פרמיה גם מאתרי האינטרנט אליהם גולשים לקוחותיהם. ההצבעה עברה אתמול בוועדת הבית בממשל האמריקאי, דבר שפורש כהצבעה מפלגתית (וככל הנראה לראשונה בנושא שהוא "טכני" גרידא).
האינטרנט ככביש אגרה
בעצם, זה כמו לגבות מהקניון בהרצליה כספים עבור העובדה שנוסעים רבים מגיעים אליו במכונית. הקניונים של האינטרנט כעת נדרשים לשלם "פרוטקשן" כשבאה חברה שמחזיקה קהל לקוחות ואומרת: "אני נותנת ללקוחותי אינטרנט, אתם רוצים להיות שם או לאו?", האינטרנט נחשף פתאום לסחטנויות מכל מיני כיוונים, ואף למניפולציות בהן חברות ישלמו לספקיות האינטרנט כדי שיחסמו את הגישה למתחרותיהן. בעצם נוצר "מסלול רגיל" לאתרים שלא משלמים ו"מסלול מהיר" לאתרים משלמים.
לא רק שסחטנות ואינטרסטים כלכליים פתאום יכולים להרוג את האינטרסים של האינטרנט, אלא שהספקיות האמריקניות עוד טוענות כי הפיכת הרשת לנייטרלית עלולה להפוך את הרשת למבוקרת יתר על המידה ולמנוע מהחברות את זכותן לעשות ברכושן כשלן. הטענה, לכאורה, הגיונית, אבל בפועל היא צבועה לחלוטין. הפיכת האינטרנט לרשת מבוססת אגרה מאתרים תגרום לכך שספקיות השירות יחובו כעת באחריות על הנזק שהן גורמות: כיוון שהן מפקחות על התוכן, הן אחראיות להפרות זכויות יוצרים, הן אחראיות להפרות פרטיות של גולשים והן אחראיות על פורנוגרפיה פדופילית שעוברת ברשת. פתאום הן לא רק אותו צינור טיפש שהן קראו לעצמן עד היום.
ספקיות התוכן הגדולות מתנגדות
משום מה, דווקא ספקיות התוכן הגדולות הן אלו שהבינו תובנה זו, ולכן הן התאגדו יחדיו כדי למנוע מהדבר להתרחש. אותה קואליציה אבסורדית של מתחרים (גילדה עסקית?) היתה יכולה לקום רק כדי להגן על מטרה שהיא באמת ראויה: האובייקטיבות של הרשת כצינור מידע שמסייע להקטנת פערי המידע.
בישראל אנו עוד רחוקים מהמצב הנ"ל, בעיקר כי כל ספקיות התשתית מושקעות היטב בספקיות התוכן. דווקא המצב כאן הוא ששוק תקשורת לא תחרותי מאפשר את החופש באינטרנט. אולם, החופש באינטרנט הוא בשוליים. איש לא יכול לצפות שמנועי החיפוש הגדולים יתייחסו ברצינות לבקשה שבאה מספקית שירות שולית בישראל שבאה ואומרת: "או שתשלמו לנו או ש...", ואם לא ישלמו, אז? האם ספקית א' תעז לחסום אתר בחו"ל שיש לו תעבורה עצומה? בארץ הקניבליזם בין ספקיות האינטרנט והמחירים התחרותיים מאפשרים מעבר קל, לקוחות פשוט ינטשו את הספק.