רשמים מהסטודיו הפתוח

תושבי העיירה הציורית נוקיה בפינלנד בחיים לא שיערו שממנסרת העצים שלהם תצא מעצמת עולם סלולרית כשהוקמה חברת נוקיה בשנת 1865. מפה לשם, משם לפה, ובשדה התעופה בדרך לאירוע "אופן סטודיו" של נוקיה בברלין מקבל את פנינו שלט ענק בצבעי הדגל הלאומי, שעוצב באמצעות גידול פרחים כחולים ולבנים על הדשא שמבעד לחלון הזכוכית בנתב"ג. גם השיר בעל האופי הדתי של מובי, שמלווה את הפרסומת לסדרה N החדשה של נוקיה, חוזר על המנטרה: Lord, don't leave me.

מדגל נוקיה ומהפרסומת עולה: הבשורות הרעות הן שהטלפון הסלולרי השתלט על שארית המרחב הציבורי (ע"ע פרשיית עובדי מעריב והפאנטון שקובע סופית למכשירים שלהם) שנותרה ועכשיו אין בו אפילו הפרדת דת ומדינה. החדשות הטובות הן שעכשיו הסלולרי הזה הרבה יותר משוכלל.

את השקת סדרת N ערכה נוקיה במקביל בהונג-קונג ובברלין, באירוע לעיתונות "אופן סטודיו", שנערך ב-25 באפריל (נחסוך מכם את בדיחות השואה ההכרחיות על רינגטון של צפירה). האורחים: עובדי נוקיה, נציגי יאהו ופליקר, עיתונאים מרחבי העולם והכתב המוזר של רוקסטאר מגזין מגרמניה, שבא בחליפת פסים ואינו מתאים לאף אחת מהקטגוריות האלו. הבשורה, סליחה על הטרמינולוגיה הדתית שוב, היא שגם בנוקיה שמעו על ווב 2.0, האינטרנט החברתי, וגם הם רוצים.

הארקטיק מאנקיז הם להקה שלעולם לא הייתה זוכה לתשומת לב אלמלא רשתות שיתוף הקבצים ומיי-ספייס, שרוממו אותה למעמד בר השוואה לביטלס. כל מי שלמד קרוא וכתוב (אבל לא פיסוק) פותח בלוג משלו, משתף תמונות בפליקר וסירטונים ביוטיוב. אסונות יש למכביר, והנוכחים בשטח מצלמים ושולחים את התיעוד הרבה לפני שרשתות הטלוויזיה והעיתונאים שולחים צלם מקצועי לזירת ההתרחשות. אמנם הרשת החדשה איפשרה לכל זב חוטם לצלם ולדווח, אבל מה בדבר האיכות? "בעבר צילום סטילס ו-וידאו במצלמפון היה באיכות כל-כך גרועה, שזה היה צריך להיות סקופ שלא ייאמן כדי שנפרסם את זה", אמר ג'סטין דייש, מנהל תוכניות ב-BBC. בקרוב אולי יצטרכו דייש ועמיתיו להתפשר פחות. באשר לאיכות תמונות הסטילס – כל התמונות בכתבה זו צולמו באמצעות נוקיה N80. היו אתם השופטים.

את N93, N72 ו-N73 מכנה נוקיה MC, על משקל PC – מחשב מולטימדיה, במקום מחשב אישי. המכשירים מסדרה N אכן מבטיחים: N93 מעוצב כמצלמת וידאו יותר מאשר כטלפון סלולרי, ומגיע עם תוכנת העריכה Adobe Premiere Elements. N72 מעוצב כנגן mp3 צבעוני, כולל רדיו FM. יש להם תוכנת מובנית להעלאת תמונות לפליקר, קורא RSS, דפדפן שלא נופל בהרבה מזה שעל המחשב וגישה לפורטל יאהו! גו, שכולל את יאהו מסנג'ר, חיפוש, סינכרון מלא של תיבת המייל על הסלולרי ועוד. גם המחיר הולך ומתקרב לזה של מחשב אישי, ונע בין 320 יורו ל-550 יורו. פרסומת נוספת שהוקרנה הציגה ערימת גאדג'טים מעלים אבק על ריצפת חדר אפלולי, ביניהם אייפוד שעולים ממנו ניצוצות של קצר חשמלי. נוקיה קוראת תיגר על מעצמת אייטונז/אייפוד? תיכנס לשוק התוכן המוזיקלי? "בינתיים אנחנו משיקים את המכשירים החדשים בסדרה N, ומאפשרים למשתמשים להפיק סרטים, להעלות תמונות ולהאזין למוזיקה. נראה מה הלאה", השיב אנסי ואניוקי, סגן נשיא ומנכ"ל חטיבת המולטימדיה בנוקיה.

על לוח מחיק גדול באולם התבקשו המשתתפים לכתוב שם של שיר החביב עליהם, שינוגן בדינר פארטי של נוקיה באמצעות מכשיר מסדרה N. הכתב המוזר (והדיכאוני) של רוקסטאר מגזין כתב את No Rain של בליינד מלון. מישהו אחר בחר שיר של הארקטיק מאנקיז, אולי כדי לרצות את בעלי הבית. השאר נע בין יורופופ מודרני דביק לאמריקניזבל, פסולת מוזיקלית שראויה לכל גינוי אפשרי. חברות הסלולר, הן המפעילות והן היצרניות, אימצו מודלים מודרניים של פרסום, לפיהם חשוב יותר להיות מי שאתה מאשר להיות קולי ופופולארי, כמו בפרסומות הישנות. ומי שאתה, יש לציין, הוא לא משהו. לפחות במה שנוגע לטעם במוזיקה.

סטוארט בטרפילד, מייסד פליקר הג'ינג'י ("יש לנו 4 להיטים גדולים: שקיעות, חתלתולים, תינוקות ופרחים") מנמנם באוטובוס על כבישי ברלין בשעה שהעוזרת האישית שלו מקריאה לו את הלו"ז לשארית היום.
-"אפשר לצלם אותך? אני אעלה את זה לחשבון הפליקר שלי".
(מניף ידיו בהתלהבות) "יאפ. אני שומע את זה הרבה".
-"אז אתה יודע איזה תג לחפש".

• גילוי נאות: הכותבת הייתה אורחת חברת נוקיה בברלין