ושוב, הגורם האנושי

נורית אמיתי טוענת שאין צורך במחקרים מרחבי העולם כדי להבין שרוב תאונות הדרכים מקורן בהסחת דעתו של הנהג וקוראת להפסיק לדבר בסלולרי כשלא צריך, להתאפר או להתגלח תוך כדי נהיגה

עו"ד נורית אמיתי

לא צריך להמתין לממצאי בדיקת שיחות הטלפון הנייד של מעורב זה או אחר בתאונת דרכים, כדי להשתכנע שרובן נגרמות בגלל הסחת דעתו של הנהג, כמו גם של הנהגת - מעיסוקים שאינם דווקא נהיגה.

כעת, זה גם קיבל חותמת 'הכשר' מטעמו של מחקר אקדמי, שנעשה באחרונה באוניברסיטות וירג'יניה שבארה"ב. מהמחקר מתברר, כי 80% מהתאונות נגרמות בגלל הסחת דעת של נהגים. מכאן ועד למסקנה הכל כך מתבקשת על חלקו של הגורם האנושי בהתרחשותן של תאונות דרכים, הדרך היא יותר מקצרה וחד כיוונית.

באשר לנהגים צעירים קובע המחקר: הם פחות מרוכזים בנהיגה מהמבוגרים. הנתון במחקר האמריקאי קובע שמספר התאונות בהן היו מעורבים נהגים עד גיל 20, היה גדול פי 4 ממספר התאונות בהן היו מעורבים המבוגרים, בני ה-35 ומעלה.

אצלנו, בישראל, העובדות אינן שונות. נהיגה במחשבה ש"לי זה לא יקרה", משותפת לרוב צעירי העולם. בישראל, שבה בגילאים אלו גם משרתים בצה"ל ובמילואים, נבחנת הקרביות גם בכביש. מה כבר לא נאמר על הצעירים שלוחצים על הגז, ממשיכים הלאה ונאבקים על ראשות השיירה? מכאן גם האכיפה הדרקונית, לעיתים, בכל הנוגע לנהגים צעירים ומדיניות ההתרעה כלפיהם.

ומה מסיח, על פי המחקר, את דעתנו, צעירים וותיקים, על הכביש?

המסוכן ביותר הוא מפגש בין נהג לחרק מעופף ועוקצני. ניסיון להיפטר מהחרק מגדיל פי 9 את הסיכוי למעורבות בתאונה. אחר כך זו העייפות, שמגדילה פי 4 את הסכנה למעורבות בתאונה. הסתכלות החוצה, ולאו דווקא על נתיב הנסיעה, מעלה את הסיכון פי 3.7. איפור, סידור שיער, מריטת גבות, לק על הציפורניים (גם את זה כבר ראיתי ברמזור) וגם גילוח - מגבירים פי 3 את הסיכוי למעורבות בתאונה. בכל הנוגע לחיוג ושיחות בטלפון הנייד, הסיכוי למעורבות אינו עולה על פי 3.

יוצא אפוא שסמול-טוק בנייד בעת נהיגה אינו מהווה מסיח משמעותי בכל הנוגע למעורבות בתאונה (תלוי כמובן בתוכן השיחה ועם מי משוחחים). מכאן, שלעיתים שיחת חולין בשעת לילה בנייד עם דיבורית תקנית כמובן - דווקא מאפשרת לנהג להישאר עירני ולהקטין את סיכוייו להירדם על ההגה ולמצוא עצמו מתנגש במכונית שלפניו, או במעקה שבצידי הדרך.

עם השנים, תאונות הדרכים הפכו לחלק מההוויה היומיומית שלנו. כשהחדשות מבשרות על הרוג בתאונה, האוזן כאילו לא שומעת. אם מדובר באם ובנה, או בנערה שעפה ממיול, שנהרגו על לא עוול בכפם, זה מותיר צביטה בלב ואחר כך כבר מחכים לדעת מה מזג האוויר, כמה עלתה הבורסה ומה מחיר הקואליציה ההולכת ומתגבשת.

המחיר השבועי בחיי אדם, כתוצאה מתאונות דרכים, נע בין 8 ל-10 הרוגים. רבים אחרים מפונים כשהם פצועים לבתי חולים וישאו עימם את הצלקות והנכות כל ימיהם.

יוצא אפוא, שתאונות הדרכים הפכו לחלק מסדר היום הציבורי ולא כך צריכים להיות פני הדברים. חיסולם הממוקד של הסחות הדעת לסוגיהן יכול שיקטין את מספר הנפגעים. אך צריך יד מכוונת, גם אם זו יד הדין והסדר.

לכן, יש להציב את סוגיית תאונות הדרכים על סדר היום הציבורי והחינוכי ולהילחם במוות המיותר הזה בכל כיוון ודרך אפשריים. יש לדחות טענות על כבישים משובשים ומסוכנים ולגייס את הגורם האנושי ההגיוני והמעשי למניעתן: להיות סובלניים וסבלנים בכביש, לנהוג במהירות הנדרשת בכבישים אדומים (כי לנהוג במהירות נמוכה מהמותר זה מסכן אחרים), להמעיט בהתעסקויות שאינן נהיגה. אם עייפים, לא להתבייש לחנות בצד הדרך (היכן שמותר כמובן), להתאושש עם בקבוק מים וכריך שהכנתם מראש ולהמשיך הלאה.

מי שבוחן מקרוב את הסיבות האמיתיות, יסיק כי הגורם האנושי הוא הגורם הכמעט בלעדי לתאונות דרכים. מדוע? אם הרכב תקול, הרי שהבעלים, דהיינו - אותו גורם אנושי, אחראי לתיקון. אם הכביש הוא דו מסלולי, עוקפים? בוודאי שלא עוקפים כשיש קו לבן. ואם שותים אלכוהול – כמובן שלא נוהגים. שוב הגורם האנושי. הגורם האנושי – שהוא כל אחד מאיתנו, צריך לקחת אחריות ולהימנע מביצועים שונים בכביש כשהדבר מסוכן והמוות ידוע מראש.

לכן הפיתרון הוא - מחד מחשבה תחילה בהתנהלות בכביש ומאידך - אכיפה אימתנית למי שלא חשב קודם.

אין להתפשר בנושא. חייבים חקיקה עם עונשי מינימום והפעלת בתי המשפט לתעבורה מסביב לשעון ושלילת רישיונות נהיגה ממי שעובר עבירות מסכנות חיים. משפט לאלתר ושלילה מפחידים את העבריינים ומרתיעים את אלו המתכוונים לבצע עבירות. תראו לי מישהו שיהיה מוכן לסכן את רישיון הנהיגה שלו.

הגורם האנושי אינו משול לדרך ללא מוצא וזו נמצאת בידיים שלנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully