השתיה אסורה מתחת לגיל 18. אז מה?

בעלי ומנהלי מקומות הבילוי בתל אביב נתקלים בתופעה חדשה: הורים רבים פונים אלינו ומבקשים שנדאג לשמור על ילדיהם ושנאסור עליהם את הכניסה. ישנם כאלה שאף מרחיקים לכת ומפיצים את תמונות ילדיהם, כאילו ומדובר חלילה בנעדר, כדי להבטיח שנמנע מהם להיכנס ואף מבקשים שנתקשר אליהם במקרה שנראה את בנם או בתם בשערינו. התופעה רחבה מאוד. בעלי מקומות בילוי ששוחחתי עימם סיפרו שלפניות המנומסות נתלוו לא פעם אף איומים.

מדינת ישראל ראתה לנכון להחמיר מאוד עם אותם עסקים שמוכרים אלכוהול לקטינים. תיקון לחוק, שנכנס לתוקפו בשנה האחרונה, אוסר על מכירת משקאות משכרים לקטינים שטרם מלאו להם 18 שנה בבתי קפה ופאבים. העונש שנקבע על עבירה מסוג זה הוא עד ששה חודשי מאסר או קנס שלא יעלה על 12,900 שקלים. בנוסף לכך, המחלקה לרישוי עסקים ברשות המקומית עלולה שלא לחדש את רישיון העסק.

יש להדגיש, שהחוק עוסק במכירת אלכוהול לקטינים במקומות הבילוי בלבד. כך שנכון להיום, קטין יכול להיכנס לסופרמרקט או למכולת ולרכוש אלכוהול ככל אוות נפשו.

בעלי מקומות הבילוי מקדישים זמן ואמצעים רבים כדי להרחיק קטינים משעריהם. בכל פאב מתנוסס שלט מאיר עיניים המצטט את לשונו של החוק. אך מעבר לשלט, לנו המתפרנסים ממכירת אלכוהול, יש עניין רב במניעת כניסתם של קטינים. האוכלוסייה שאותה אנו משרתים ומעוניינים לשרת בוגרת בכמה שנים טובות מאותם תלמידי תיכון המבקשים להיכנס למקומותינו. יתר על כן, המאבטחים מתודרכים היטב בנושא וצוות הבר מבקש תעודת זהות מהלקוח בכל מקרה שמתעורר חשד.

על אף הכול, הצעירים משתמשים בשלל תחבולות: "בישול" של תעודות זהות (בל נשכח כמה קל לטפל היום במסמכים באמצעות המחשב האישי), שימוש בתעודה של אח או אחות בוגרים, בתעודות צבאיות וברישיונות נהיגה מטושטשי תמונה. במקרים מסוימים שבהם הקטין או הקטינה נראים בוגרים מגילם האמיתי, ובהתחשב בכך שבדיקת הזהות אינה ברמה הנהוגה בנתב"ג, מצליחים לא פעם צעירים להיכנס למקומות, בניגוד לחוק, למגינת ליבם של ההורים ובניגוד לאינטרס המובהק שלנו.

עם זאת, לי ולקולגות שלי, שלרבים מבינינו יש ילדים מתבגרים משלנו, אין שום בעיה להסתכל להורים המודאגים בעיניים. הבעיה, מן הסתם, אינה מתחילה במקומות הבילוי, אלא בחינוך בבית ובבית הספר. ההורים של ימינו עומדים חסרי אונים נוכח שפע הפיתויים והגירויים להם נחשפים בניהם ובנותיהם. ארגז הכלים החינוכי של ההורים והמורים מסורס כיום בהרבה תחומים, ולא רק בהכוונת ילדיהם למקומות בילוי מתאימים.

אין לי הסבר אחר לתופעה. כיצד יתכן שבשתיים בלילה מופיעה בשער המקום בתו של הורה מודאג שהגיע אלי עם תמונתה ערב קודם לכן? מיותר לציין שאותה נערה לא נכנסה למקום, אך מפיה כבר נדף ריח האלכוהול.

מאותו מקרה ניתן להסיק שני דברים: אלכוהול ניתן להשיג בדרכים רבות ומגוונות: בקיוסקים, בסופרמרקטים ואפילו בבית, ולראייה אותה ילדה מקסימה שהגיעה אלינו מבושמת. המסקנה השנייה אינה בהכרח קשורה במיישרין לצריכת אלכוהול. כשאני מסתכל ערב אחד על האב המודאג, ובערב שלמחרת על בתו החוגגת, אני מרגיש שהבעיה לא נולדה על סף דלתו של הבר.

ברגעים כאלה אני מרגיש, שעם כל הרצון הטוב, אינני יכול להחליף את ההורים או את בית הספר בתפקידם החינוכי. ואז אני נזכר במחקר שמראה כי ההורה המודרני מקדיש כיום לבנו או בתו 14.5 דקות ביום!

שוב אני פונה אליכם ההורים. ברוב המקרים שאני נתקל בתופעה מדובר דווקא בבני טובים/ילדי שמנת. אינני פסיכולוג, וגם לא מתיימר להיות כזה, אך מניסיון רב שנים בעבודה מול קהל, אני משוכנע שהמקום לטפל בבעיות כאלה הוא התא המשפחתי ובמסגרות החינוכיות. אין לי ספק שהופעתם של קטינים על סף מקומות הבילוי מתחילה שנים ארוכות לפני כן. תשומת לב, אהבה ואיכפתיות, ולאו דווקא ברגע האחרון, יביאו לתוצאות הרבה יותר טובות מאשר עימות מביך עם בעלי מקומות הבילוי.

לבנות ובני האנדר-אייג' המסר שלי פשוט: אין מה להתבייש בגיל צעיר, בסך הכול מדובר ביתרון עצום. קצת סבלנות (וקולה) לא תזיק. הבילוי בעולמם של המבוגרים, בגילכם, מזיק לכם וגורם סבל להוריכם. נשמח לשרת אתכם תמיד. חכו רק לגיל 18.

* הכותב הוא בעל תואר ראשון במדעי החברה ובתקשורת, בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ומנהל בר-קפה.