זולפא אלחוסייני, עזה

54 ימים מחכים הפקידים הפלסטינים למשכורותיהם שלא הגיעו, ואין אפילו ידיעות מתי הן אמורות להגיע. שר האוצר, עומר עבד אלראזק, אמר אתמול כי הכסף ישנו אבל איך להעביר אותו מחו"ל לשטחים! האנשים נמצאים בלחץ רב, מחפשים חפצים מהבית שאפשר למכור אותם, כדי לסחוב את הימים עד לקבלת המשכורת, שיוכלו לקנות אוכל ושתיה, לא שום דבר מיותר אחר. מי שלאשתו נשארו קצת תכשיטי זהב, שהוא נתן לה במתנה ביום החתונה, לא חושב פעמיים ומוכר אותם. בזמנים הקשים האלה אין זמן לתכשיטים, יש צורך באוכל לילדים.

רבים מהאנשים מתחילים להגיע לעבודה ברגל, גם אם היא רחוקה מביתם. אצלנו בעבודה אנשים מתאמים את הימים שלהם, כך שהקבוצה הראשונה שמגיעה מחאן יונס ורפיח תעבוד יום שלם משמונה עד שש, למחרת לא הם יגיעו אלא אחרים, שיעבדו יום ארוך כזה. חברה שלי הגיעה היום לעבודה באיחור רב, וטענה שנהג המונית עשה סיבוב מאוד גדול כדי לחפש נוסעים נוספים, דבר שלא חסר בימים עברו בשעות האלה. אבל בימים אלה פשוט אין מספיק נוסעים כדי למלא רכב של חמישה אנשים. היא עצמה קיבלה במתנה מדוד שלה שחזר מחו"ל 100 דולר. בינתיים היא מסודרת כי אין לה הוצאות מלבד נסיעות לעבודה, אבל אף אחד לא יודע כמה זמן זה יימשך.

כמובן שבשום משרד ממשלתי אף אחד מהבכירים לא יכול לפתוח פה על הפקידים שלו ולשאול למה הם מאחרים או לא מגיעים, וימי ההיעדרות גם לא נחשבים לימי חופש, אלא לימי עבודה בתשלום. כל המוסדות והמשרדים השונים מתאימים את עצמם למצב הכלכלי הקשה ממנו סובל כל העם הפלסטיני.כך למשל חברת החשמל לא שלחה החודש חשבון, וגם חברת הטלפונים הסלולריים ג'וואל, שתמיד מקפידה על היום האחרון לתשלום, לא ציינה הפעם את ההערה הזו. והם, כמו חברת החשמל, המים או "בזק" לא מעזים להפסיק את המנוי או לנתק את האנשים.

אני רוצה להתמקד רגע במצב הרפואי הקשה ברצועה. מפגישות עם שר הבריאות ורופא בכיר בחדר המיון בבית חולים אלשפא בעזה, עולים נתונים מסוכנים מאוד: זה מתחיל במחסור חמור בתרופות וציוד רפואי. האנשים שמגיעים למרפאות לא מקבלים מרשמים כי אין תרופות לתת להם, וגם מי שמאושפז בבית חולים מרגיש שמנסים "להתקמצן" עליו ככל שניתן, כי אין שום רזרבות לקניית תרופות, או קבלת תרומות ממדינות אחרות. הבעיה העיקרית היא של החולים הכרוניים כמו חולי סרטן או דיאליזה. העברה לישראל לצורך קבלת טיפול קשה מאוד בגלל החרם הישראלי על ממשלת חמאס, שניתק גם את הקשרים הרפואיים.

ככל שהמצב מחמיר, לאנשים מתחיל להימאס ומתחילות להישמע קללות והאשמות נגד ממשלת חמאס. כל מי שמכיר "טפראנים", כלומר אנשים שאין להם כסף, מתחיל לשאול איפה ההבטחות לשינוי ולרפורמות? איפה הכסף שאמרתם שיש לשלושה חודשים קדימה? גרמתם לכל העולם להפסיק את הסיוע, ואיך נוכל להמשיך בחיים הרגילים כשיש לנו ילדים קטנים ורעבים בבית, הכל כדי אתם תוכלו ליהנות מהשלטון?

לספר לכם על הבדיחות שהחלו לאחר קריאת ראש הממשלה איסמעיל הניה לאזרחים לאכול זעתר וזיתים? כאילו זה לא מה שאכלנו עד עכשיו. הבדיחה היא שעזה מעולם לא התאפיינה באכילת זעתר, או גידולו. את זה עושים בהרים. חשבון מהיר מגלה כי עלות אספקת הזעתר לאזרחים תהיה גבוהה הרבה יותר מתשלום משכורות.

אין ספק שהממשלה נמצאת במצב מאוד קשה, וכל עוד היא לא יכולה לענות על דרישות האזרחים היא נחשבת בעיניהם ל"ממשלה נכה". בינתיים הקרע בין הנשיאות לממשלה מתחיל להתאחות, במיוחד כשהממשלה מבינה, שכל העולם לא מוכן לקבל אותה ולשתף איתה פעולה, אבל מצד שני כן מקבלים ומברכים את הנשיא מחמוד עבאס ,שמראה שהוא זה שיכול להביא את המשכורות ולהחזיר את הסיוע הבינלאומי, כך שאין ספק שעבאס הוא ה"ביג בוס".