השר לשעבר, הפרופסור יובל נאמן, הלך היום לעולמו בגיל 81 בבית החולים איכילוב. הלוויתו תתקיים מחר, יום חמישי, בשעה 15:00 בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב. מוקדם יותר יוכל הציבור לעבור על פני ארונו, שיוצב ברחבת בניין הסנאט של אוניברסיטת תל אביב, החל מהשעה 12:00. בשעה 13:00, יתקיים טקס אשכבה במעמד המשפחה ונשיא המדינה.
נאמן עבר ארוע מוחי ב-22 באפריל ומאז היה מאושפז, מחוסר הכרה, במחלקה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי בבית החולים. נאמן הוא חתן פרס ישראל למדעים מדוייקים, ממייסדי תנועת "התחייה", יושב ראשה וחבר כנסת מטעמה במהלך שלוש קדנציות, במהלכן כיהן כשר האנרגיה והתשתיות וכשר המדע והטכנולוגיה.
חברת הכנסת לשעבר, כלת פרס ישראל, גאולה כהן סיפרה לערוץ 7 על קשריה עם חברה למפלגת התחיה לשעבר, ואמרה כי "אם הוא לא היה מקבל פרס ישראל בתחום המדע, הייתי אומרת שהוא ראוי לפרס על הקפיצה למים הפוליטיים בהרגשת שליחות בלתי רגילה".
גאולה כהן סיפרה עוד, כי לא תוכל לשכוח את פועלו של נאמן למען ההתיישבות. לדבריה נאמן הצטרף אליה ואל חבריה לאחר שפלשו לבית בחברון שהופקע מידי יהודים על ידי הצבא, כדי להדגיש את הצורך להחזיר אותו ליהודים.
"הבית היה מוזנח ומלוכלך, ואני עם חברי הרב ולדמן וגרשון שפט, שהינו שם יומים. ביום השלישי הגיע יובל נאמן לאחר שהיה בכנס מדעי בחו"ל, עם החליפה והעניבה, ועם תיק המסמכים שלו, והצטרף אלינו. הראיתי לו מזרון מעופש בחדר מוזנח, וכשהוא הלך לישון הסתכלתי על הפרופסור ששוכב בבית המוזנח ונלחם את מלחמת ההתישבות בארץ ובחברון". כהן סיפרה על התקופה בה ירד נאמן לימית והתגורר שם במשך תשעה חודשים כדי להזדהות עם הלוחמים.
תולדות חייו
יובל נאמן נולד ב-14 במאי 1925, גדל בתל אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. בגיל 15 סיים בהצטיינות חסרת תקדים את התיכון ובגיל 16 החל בלימודי הנדסת מכונות בטכניון, אותם סיים בהצטיינות יתרה.
בגיל 15 התגייס לשורות ארגון ההגנה. ב[[מלחמת העצמאות]] שירת כסגן מפקד גדוד, כקצין המבצעים של תל אביב וכסגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי. אחר כך מונה לראש ענף מבצעים תחת פיקודו של [[יצחק רבין]], ראש מחלקת המבצעים, שהיה ידידו הטוב. נאמן זוהה כאיש מפ"ם, ואף על פי כן קודם לתפקיד ראש מחלקת התכנון במטכ"ל ולדרגת אלוף משנה, אחרי שרכש השכלה צבאית בבית הספר הגבוה למלחמה בפריס.
בסוף 1954, לאחר הדחת ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, בעקבות "[[עסק הביש]]", מילא נאמן בפועל את מקומו לזמן מה, ואחר המשיך כסגנו של יהושפט הרכבי. בין השאר עסק בקידום טכנולוגיות הצפנה ופענוח צפנים. במהלך מבצע קדש ריכז את התיאום הצבאי עם בריטניה וצרפת. לאחר מכן היה אחראי על הקשר עם הכורדים בעיראק ועם קהילות יהודיות בארצות האיסלאם. ב-1958 מונה לנספח צה"ל בלונדון, והתמסר ללימודים לדוקטורט בפיזיקה. בשנת 1961 השתחרר מצה"ל.
ב-1967, ערב [[מלחמת ששת הימים]], הופקד על טיפול בעניינים מדיניים. הוא קיבל את ההחלטה לפרסם את שיחת הטלפון המפורסמת בין נאצר לחוסיין, שבה תיאר נאצר את הישגיה הגדולים של מצרים עם פתיחת המלחמה, הישגים שלא היו ולא נבראו. בתום מלחמת יום הכיפורים שימש שוב נאמן, כמו אחרי "עסק הביש", כראש אמ"ן בפועל לזמן קצר, בעקבות הדחתו של [[אלי זעירא]]. בנוסף עסק בבדיקת מחדלי המודיעין במלחמה. בשנות השבעים שימש כיועץ לשמעון פרס במשרד הביטחון.
במהלך שנות החמישים המאוחרות התפנה נאמן למחקר מדעי. הוא למד לימודי דוקטורט באוניברסיטת לונדון. הישגו המדעי הגדול של נאמן הוא בזיהוי עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטריים. נאמן הוא ממייסדי החוג לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1969. בשנים 1965 - 1966 כיהן כסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1971 - 1975 כנשיא האוניברסיטה.
הוא הקדיש מזמנו גם לפופולריזציה של המדע, במתן הרצאות לנוער, בכתיבת ספרי מדע פופולרי, ובהרצאות בסדרת "אוניברסיטה משודרת" של "גלי צה"ל".
ב-1979 הקים יחד עם גאולה כהן את תנועת "התחייה" ונבחר לעמוד בראשה. נאמן התנגד אז בנחרצות ל[[הסכמי קמפ דיוויד]] ולפינוי ימית. לאחר הבחירות לכנסת העשירית (1981) נבחר לכנסת מטעם "התחייה" ובין השנים 1982-1984 היה שר המדע. ב-30 בינואר 1990 התפטר מהכנסת, ועם הקמת ממשלת שמיר בחודש יוני אותה שנה, שב למשרד המדע והטכנולוגיה, וקיבל גם את תיק האנרגיה והתשתית. נאמן התנגד להשתתפותה של המשלחת הישראלית בועידת מדריד וניסה לסכל מהלך זה על ידי יצירת ברית בין מפלגות הימין שכללה את סיעות "מולדת" "התחייה", ו"צומת". הוא פרש מן הממשלה ב-21 בינואר 1992. בבחירות שנערכו באותה שנה לא עברה רשימת "התחייה" את אחוז החסימה והוא פרש סופית מהפוליטיקה.