המעבר הדרומי בין [[האוקיינוס האטלנטי]] לאוקיינוס השקט נפתח לפני 41 מיליון שנים. כך קובע מחקר שנערך בשיני דגים. גיאולוגים בארה"ב מאמינים, שפתיחת המעבר גרמה ליצירת זרמי הים מסביב לאנטארקטיקה וסייעה ליצירת אפקט קירור משמעותי. כך הפכה היבשת משטח מיוער וירוק לכיפת קרח.
"כעת יש לנו תאריך משוער של פתיחת מעבר דרייק, שנראה שהוא מספיק מוקדם כדי להסיק שתרם את חלקו לתהליך ההתקררות", אמרה ד"ר אלן אקלס מרטין מאוניברסיטת פלורידה, "הדבר ממחיש את תפקידו החשוב של מחזור האוקיינוס בשינויי האקלים בכדור הארץ".
מיליוני שנים מאוחר יותר, מעבר דרייק שטח ימי בין [[אנטארקטיקה]] לדרום אמריקה עדיין משחק תפקיד חשוב בשימור הטמפרטורות הקפואות באנטארקטיקה. "אנחנו מחממים את העולם באמצעות גזי חממה, והדבר מוביל להתפוררות שכבת הקרח שבמערב אנטארקטיקה. הזרם הקר מסביב ליבשת תומך כנראה בהאטת התהליך", אמרה מרטין.
המעבר הימי שומר על הקיפאון ביבשת הקרח
מעבר דרייק נקרא על שמו של סיר [[פרנסיס דרייק]], הימאי האנגלי שהקיף את כדור הארץ במאה ה-16. לפי המחקר, המעבר נוצר כאשר ה"זרוע" היבשתית שחיברה בין אנטארקטיקה לדרום אמריקה שקעה, לפני מיליוני שנים.
העולם היה אז מקום שונה בתכלית. רמות הפחמן הדו-חמצני היו גבוהות פי 3 או 4 מימינו. האקלים היה כל כך חם, שתנינים חיממו עצמם בשמש באזור הקוטב הצפוני. לפני 30 מיליון שנים אירעה תפנית דרמטית באקלים והעולם החל להתקרר באופן משמעותי. ההתקררות הביאה, בתהליך שנמשך כמה מיליוני שנים, להחלפת עצי האורן ביבשת בקרחונים.
מדענים סברו לאורך שנים ארוכות שלמעבר דרייק היה תפקיד חשוב בתהליך ההתקררות, אך עד עתה היה התאריך ההיסטורי מעורפל, כאשר ההערכות נעו בין 15 מיליון ל-49 מיליון שנים אחורה. צוות החוקרים מאוניברסיטת פלורידה תיארך את התהליך בהתבסס על מחקר בשיני דגים, שנמצאו על גבי סלעים 300 מטרים מתחת לקרקעית האוקיינוס האטלנטי.
על השיניים הצטבר חומר כימי בשם ניאודימיום. החוקרים מסוגלים להבדיל בין התרכיבים הכימיים שבאוקיינוס האטלנטי לבין אלה שבאוקיינוס השקט. כך קבעו מתי חדרו מים מ[[האוקיינוס השקט]] לתחומי האוקיינוס האטלנטי.