כיבוש עכשיו

חברי החוליות, שנהגו לירות עד שנת 2001 ערב ערב אל עבר בתי יהודי חברון, היו מופתעים. מנהגם זה, שהפך לשגרה מאז פרוץ מלחמת אוסלו, היה חלק כמעט לגיטימי מחוקי המשחק של העימות כפי שנקבעו בשטח ע"י הפוליטיקאים הישראלים בממשלה ובצה"ל. עם הגיעו של אל"מ דרור ויינברג ז"ל לתפקיד מח"ט חברון, נשברו לפתע כללי המשחק, יחידות מובחרות נשלחו לתוככי חברון ושמו קץ לתחביב הערבי.

דרור ויינברג ז"ל, שנפל לפני שלוש שנים וחצי, קיבל לידיו גיזרה רותחת. עם כניסתו לתפקיד, הודיע בפגישה עם נציגי קרית ארבע, כי הוא דווקא מתכוון להגביר את החיכוך עם הערבים למקסימום. ואכן, לא עבר זמן רב וכביש מס' 35 לקרית גת נפתח לתנועה לאחר שהיה סגור מתחילת המלחמה. הירי היומיומי על קרית ארבע והישוב היהודי בחברון פחת כאמור עד להפסקתו, והכבישים הפכו בטוחים. במבצע "חומת מגן" לא היה צורך לכבוש את חברון, כי דרור השתלט על העיר חצי שנה לפני שהתעוררו בממשלה ובצמרת צה"ל.

דרור נפל בקרב הסימטה בנובמבר 2002, שאירע לאחר פעולת "מיני התנתקות" מבית מדרשם של ראש הממשלה שרון ושר הבטחון בן-אליעזר, שהוא התנגד לה נמרצות. להתנתקות ההיא קראו בשם "יהודה תחילה", ובמסגרתה עזב צה"ל את רוב חברון. בחסות נסיגה זו חזרו כל כרישי הטרור אל העיר והצליחו להשיג את אחד מנצחונותיהם המזהירים ביותר, בהריגת 12 לוחמים ובהם שתי דמויות אגדיות, המח"ט דרור ורכז הבטחון של קרית ארבע יצחק בואניש ז"ל. גם בגזרת בית לחם היתה באותה תקופה נסיגה שנקראה "בית לחם תחילה" ומחירה היה פיצוצו של אוטובוס קו 20 בשכונת קרית מנחם בירושלים, פיגוע ש"הניב" פינת זכרון מקסימה המטופחת בתחנת האוטובוס עד עצם היום. זו התנתקות וזה שכרה.

היצור המסיבי של נשק עוקף גדר - רקטות הקסאם בגיזרת עזה, הינו תוצאה ישירה של עזיבתנו, עוד במסגרת הסכמי אוסלו. הסיבה היחידה שבשטחי יו"ש אין עדיין נשק מסוג זה, היא שצה"ל חזר אל כל המקומות שעזב במסגרת הסכמי "המזרח התיכון החדש" ולאחר שהרס את עיקר תשתית הטרור. מתברר שהויתורים, הנסיגות וה"התנתקויות" מגבירים את הטרור, לעומת הכיבוש וה"חיכוך" המשקיטים אותו, הנה מתנפץ לו עוד שקר נפוץ של השמאל המדקלם את ההיפך. בערים שבהם ביצעה חבורת אוסלו "התנתקות" ומסרה אותן אפילו עם הסכם מסודר לרשות הפלסטינית, צמחה מפלצת טרוריסטית כזו, ששיאה במרץ 2002 שבו נרצחו 130 ישראלים בחודש אחד, גרם לממשלת שרון- פואד- פרס להרהר שנית ובאיחור רב בשאלה האם איפוק הוא כח.

צה"ל יצא אז למבצע "חומת מגן" שבמסגרתו הוגבר החיכוך, בוטלה ההתנתקות של אוסלו, התחדש "הכיבוש" ו... רמת הטרור ירדה פלאים.
אם כן זוהי הנוסחה - נסיגה וויתורים נותנים לטרור את התנאים להפוך בנחת למפלצת, בעוד שנוכחותנו בעומק השטח ורדיפה מתמדת אחרי המחבלים היא המרגיעה את השטח - הכיבוש משקיט. אין ספק, כי מדובר במסקנה מהפכנית וקשה לעיכול לאחר שטיפת המוח התקשורתית הבלתי פוסקת שאנו סופגים מזה כ-30 שנה.

קיימת טענה, כי ה"חיכוך" מגביר את השנאה, יתכן. אך האם מסירת הארץ לרשות הפלסטינית הקטינה את השנאה? הסכמי אוסלו הביאו לעולם את הרשות הפלסטינית שהקימה מיד מערכות תעמולה, תקשורת ו"חינוך" שטיפחו דור שלם של מחבלים מורעלים. זוהי הסיבה להעדרו של סיכוי לשלום עם הפלסטינים, שעליו אפילו השמאל כבר אינו מעז לפנטז. ממשלות אוסלו שהבליגו והעלימו עין מהפרות ההסכמים חיסלו במו ידיהן את האפשרות לשלום עם החברה אכולת השנאה שיצרה הרשות הפלסטינית.

המסקנה ההזויה של השמאל – בריחה אל מעבר לגדר באשלייה שהערבים יניחו לנו, קורסת כעת שוב לנגד עינינו עם כל מטחי רקטות הקסאם הממשיכות לנחות למרבה ההפתעה גם לאחר "הפסקת החיכוך" האולטימטיבית שהובטחה לנו ערב ההתנתקות.

כצפוי, מתחיל לזלוג לעזה ארסנל זהה לזה הקיים בלבנון והמכסה את כל צפון הארץ עד חדרה. מי שישרטט קשת ארטילרית מעזה, באותו טווח איום של לבנון, יחרד להיווכח כי היא כוללת את תל אביב עד להרצליה, ירושלים, באר שבע, דימונה, הכורים האטומיים, רוב בסיסי חיל האויר ורוב המרכזים המסחריים, הביטחוניים והתעשייתיים העיקריים של ישראל. איש חמאס, שהתראיין בזמנו בנושא הגדר לפני הקמתה, נשמע משועשע למדי. "בבקשה, בנו לכם את הגדר, ומהר מאד ננהל מו"מ על הגבלת טילים הדדית". המצב המתפתח ברצועה מתאים לחלוטין לדבריו, שמשמעותם היא יצירתו של איזון אסטרטגי חמור בין מדינת ישראל לכנופיית טרור. לכך התכוונו אבא אבן ז"ל, שר החוץ בשנות ה-60, שכינה את גבולות 67' "גבולות אושוויץ" ובוגי יעלון שקבע לא מזמן כי גבולות 67' אינם ניתנים להגנה.

ההתנתקות החד צדדית יצרה לנו בעיה נוספת, חמורה לא פחות. הרגשת הנצחון של הערבים העלתה את המוטיבציה הרצחנית שלהם עד לשמים והסיסמה שהביאה את החמאס לשלטון היתה "חמש שנות מלחמה (של החמאס בעזה) הביאו יותר מעשר שנות הסכמים (של הרשות הפלסטינית)". הם מעדיפים לפרש את הנסיגה כתבוסה צבאית ישראלית וגם להם קשה לעכל שמדובר באפשרות של ספין חסר אחריות של שרון וחבורתו לצורך התחמקות מאישומי השחיתות. החיוך השחצני המרוח על פרצופו של הטרור לא ימחק, אלא רק לאחר שנחזיר את המצב לקדמותו, נשתלט שוב על השטח ונקים מחדש את הישובים שהרסנו ברוב טימטומנו. אך מדינת ישראל ממולכדת ע"י ממשלת "קדימה" שאינה מסוגלת לעשות זאת בשל ההודאה המביכה הכרוכה בכך, כי כל המהלך של ההתנתקות היה שגוי. במקום לרדת מן העץ מעדיפים אולמרט וחכמיו לטפס גבוה יותר - לבריחה אל פאתי פתח תקוה, כפר סבא, ירושלים, חדרה ובאר שבע.

מדינת ישראל צריכה לבחור בין המשך הבריחה מארץ ישראל, שתגביר את להבות הטרור לעוצמות אדירות, לבין כיבושה למרות החסרונות הכרוכים בשליטה על הערבים. אין כרגע אפשרות נוספת והמציאות תוביל בהכרח לחזרה לשטח במחיר שיעלה ככל שהמהלך ישתהה.