באיחור של 50 שנה, רוזה פארקס קיבלה חנינה

יותר מחמישים שנה לאחר שסמל המאבק למען זכויות האדם, רוזה פארקס, סירבה לפנות את מקומה באוטובוס למען גבר לבן, רשויות החוק באלבמה הצביעו לטובת חנינה מלאה לפארקס – ולנאשמים אחרים מתקופת ההפרדה הגזענית בארצות הברית.

הצעד, שזכה לכינוי "חוק רוזה פארקס", סולל את הדרך עבור מאות פעילים דומים למחוק את הרישומים הפלילים ואת רישומי המאסר שלהם מתקופת המאבק עבור זכויות השחורים. המקומות היחידים שהחוק מאפשר להם להציג את המאסרים, כולל התצלום המפורסם של פארקס, שמתה באוקטובר בגיל 92, הוא המוזיאונים.

"מוטב מאוחר מדי מלעולם לא", אמר ת'אד מק'קלאמי, הסנטור הדמוקרט שהוביל את המהלך באלבמה. "זה יביא לסגירת מעגל". מאות בני אדם צברו רישומי מאסר רבים במדינה בזמן המאבק, שהוצת על ידי מעשה הסירוב הפשוט של פארקס ב-1 בדצמבר, 1955. מאסרה-שלה בעקבות הסירוב לפנות את מושבה הביא לחרם בן 381 יום של השחורים על חברות האוטובוסים, שהוביל מרתין לותר קינג. אותו חרם הכריח את העיר מונטגומרי, בה החל, להפוך את הנסיעה באוטובוסים למעורבת, ובסופו של דבר סייע להפוך על פיהם את החוקים הגזעניים.

החוק החדש מאפשר לכל מי שנעצר או נאסר בעקבות חוקי ההפרדה לזכות בחנינה מלאה, אבל כדי לזכות בה יש למלא בקשה מיוחדת – וניתן לדחות את הבקשה. גורמי חוק מעריכים שרבות מהבקשות אכן ידחו.

חלק מהפעילים למען זכויות האדם אמרו כי אין צורך בחנינה, מכיוון שהם לא עשו שום דבר רע. אחרים גאים ברישומי המאסר שלהם, שמוכיחים שהם נאבקו ללא פחד.