חרדים לתדמיתם

כשהאש בוערת ומחסלת לאיטה את מיכלי האשפה בואך שכונת מאה שערים בירושלים, יושב לו האברך ישראל וואלס מאחורי סורג ובריח וסומך על החבר'ה שלו שיעשו עבורו את העבודה, כדי שבחג שני של פסח יסב אל שולחן משפחתו החסרה.

בשעות אלו יכול להיות שהאברך כבר השתחרר, כנראה בערבות, אחרי שקצין מבחן הגיש את חוות דעתו בעניין. כבר קרוב לעשרה ימים שהשכונה סוערת: פחים הפוכים ובוערים, מכוניות פגועות וחבולות ושוטרים שסופגים בגופם מכל הבא ליד: אבנים, תפוחי אדמה ושאר ירקות והרבה הרבה זבל.

ומה רוצים המשליכים? את שחרורו של האב השכול - האברך וואלס, שנעצר על ידי המשטרה בחשד שגרם למות בנו התינוק – בן 3 החודשים. "עלילת דם" אומרים החרדים – זה מה שעושים לאברך הצעיר שידיו נקיות וחפות מפשע, לדבריהם.

החברה החרדית, זו שמשכנה בין שערי מאה שערים, ידועה ברצונה להתבדל ולקיים אורח חיים סגור ומסוגר מבלי שהרשויות, ובעיקר אלו המזוהות עם שלטון החוק של מדינת ישראל, יתערבו בענייניהם. סיפורים רבים מהלכים על הקהילה, הלכותיה, ספונותיה ואפיוניה החיוביים וגם אלו הלא מחמיאים.

חרדי אחד, שחשוד (ושוב, רק חשוד!) שפגע בבנו הפעוט וחסר הישע עד שנפח את נשמתו, מטיל, בתמיכת חבריו לאמונה ולדרך, צל ועננה כבדה על החברה החרדית כולה.

דווקא במקום שבו רבות המשפחות ברוכות הילדים והנטל מתחלק בין כולם, מוכפשת החברה כולה בשל חשד להתנהגות קיצונית של מי שסבלנותו פקעה בלילה אחד, מבכי של תינוק. נוספת לכך המציאות המבישה, בה מתייצבים חברי האברך וטוענים לחפותו. עוד יותר מקוממת העובדה, שדווקא בחברה החרדית המקובצת במאה שערים וחרטה על דגלה 'פרו ורבו' וערכי משפחה חיוביים, לא קם ולו אחד שקרע קריעה בבגדו בשל מותו של הפעוט הצדיק. נהפוך הוא, קהילה שלמה – כפי שזה נראה בחוצות השטט'ל הירושלמי – התייצבה לימין האברך. ולא זאת בלבד, היא גם מלבה את יצרי הקהילה כולה, כמי שמחפשת סיבה למחאה כנגד החברה הדמוקרטית שבה שולט שלטון החוק והחיפוש אחר הצדק וזכויות הפרט.

דווקא במקום שהאמונה העיוורת היא נחלת החברה כולה, יש מקום לצפות שהצדק ייעשה, כמו גם ייראה, ולאפשר חקירה כהלכתה ושיתוף פעולה מלא כדי להוכיח, גם באמצעות מערכת המשפט, שאכן האברך צדיק גמור הוא. וגם אם לא יצא צדיק, שישלם את חובו לבורא עולם כמו גם לחברה. אלא מה? קשה להם לקבל את חדירת החברה המודרנית ורשויותיה בכלל לנבכי האירוע וחדרי החדרים של המשפחה החרדית הצעירה, כמו גם לסודות הקהילה הסגורה; ולמצות את האמת והדין באמצעים המקובלים.

מכאן גם לא פלא שאירועים, שבהם צפים ועולים בין השאר הטרדות ומעשים מגונים ודומיהם, לא תמיד נחקרים והחשודים אינם מגיעים למיצוי הדין. הכל בשם החשאיות וההתעטפות בה בשם טוהר העדה, הקהילה ותדמיתה.

אני מבטיחה לכם, ששם בין הרחובות הצרים בתוככי החדרים יש אמהות ההמומות מהמקרה, שכואבות את מצוקתה של הרעייה השכולה והמפוחדת ולא משום שבעלה האברך לא היה לצידה בשבעה ובליל הסדר. הן חוששות לצאת תגר כנגד מה שאירע ואינן יכולות להשמיע קול צעקה מחשש שמא יבולע להן.

תופעת התנכלות וההתעמרות בפעוטות חסרי ישע אינה נחלת החברה החרדית בלבד. היא קיימת בקהילות עולים, משפחות מרקע סוציו-אקונומי קשה ותרבויות שעדיין לא השלימו עם הלכי המערב והמודרניזציה. לכן חשוב שהמחוקק יעשה מעשה ויקבע עונשי מינימום בלתי מתפשרים למי שפגע בחסרי ישע ויצרפם להליך שיפוטי מהיר ומרתיע.

ועוד 2 הערות:

1. היכן אתם כל העומדים בראש אגודות וארגונים הדואגים לחסרי ישע? לא רק שאינכם 'מדברים חלש' בנדון, אתם פשוט שותקים ולא נזעקים אל מול התופעה המחרידה. מתי אתם כן זועקים? כשנגמרים התקציבים וצריך הצדקה קיומית?!

2. כדי להיות הורים לא נדרשת תעודה או אישור מהרשויות. מספיק שהנוגעים בדבר יודעים לעשות ילדים.

קול הדממה לעולם אינו קול/כל הצדק.