וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אהבה, פתאום היא מתפרצת ...

סינגלמן

16.4.2006 / 15:44

מדובר כאן בבחור רומנטי, שרמנטי, רגיש ובעל חוש הומור שישתף אתכם במחשבותיו על אהבה ועל העולם. בנות, תתחילו לפנטז. בנים, זאת ההזדמנות ללמוד משהו על אהבה

אם תשאלו כל אדם שני ברחוב מהי השאלה האולטימטיבית שהוא מחפש עליה תשובה בעולם הזה והוא טרם מצא, הוא יענה לכם: "מה זאת אומרת? ברור שהשאלה הכי גדולה היא מהי אהבה?". לשאלת השאלות אין תשובה חד משמעית וברורה, מהסיבה הפשוטה, אין תשובה חד משמעית שתוכל לענות על השאלה הזו.

אריך פרום, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי ממוצא גרמני, כתב פעם באחד מספריו, 'אמנות האהבה': "כמעט ולא קיימים פעילות או פרויקט, שמתחילים בתקוות וציפיות כה גדולות ולמרות זאת, נכשלים לעתים קרובות, כמו האהבה". ספר זה נכתב בתחילת שנות ה- 50 ולא נגזים אם נאמר שבימינו תיאוריה זו חזקה הרבה יותר.

כאן עולה למעשה השאלה, מדוע אנו כבני אדם צריכים "לסבול" כל כך מהנושא הזה, שהפך כואב להתעסקות? מדוע נושא הרגש הזה הוא נושא שאנשים פוחדים ממנו כל כך? כעת, עם השנים, המודרניזציה והטכנולוגיה תופסים יותר ויותר נפח בחיינו ותחושת הבידול של בני האדם רק גדלה. בעולם המפחיד והגדול שקיים בחוץ, אנשים לרוב מוצאים את בדידותם בחיי החברה שאנחנו מחויבים לשחק לפי כלליה, ולא מוצאים את אשר יעשה אותם מאושרים באמת. זה הרי אסור, האהבה היא דבר שאסור להיפתח אליו. וכאן שוב עולה השאלה- מדוע?

מהי אהבה?

ההגדרה מהי אהבה אינה חשובה כלל וכלל. לא משנה אם מדובר במשיכה פיסית, או בחיפוש הטוב אצל השני, מדובר בפחד ראשוני שמונע את ההגעה לשלבים הללו. בני האדם בוחרים לעצמם את הנתיב הקל בחיים, את נתיב הבריחה ומתרצים זאת בשלל תירוצים שיקיפו את הבחירה שלהם בהילה של צדק בעזרתה יוכלו להתגונן אל מול האנשים שבחוץ. אנשים בימינו פוחדים לאבד שליטה על חייהם ובכך אולי יפגעו לעצמם בסדר היום החברתי- מקצועי שלהם ויאבדו את ההובלה במרוץ האין סופי של החיים. מרוץ שבסופו של דבר אין בו מנצחים, אלא רק מפסידים.

אותם אנשים אשר פוחדים, הם האנשים שזקוקים הכי הרבה לאהבה שתמצא אותם. אותם אנשים שמתרצים את אורך חייהם התובעני באצטלה שכך הם רוצים לחיות וכך טוב להם, הם השקרנים הכי גדולים. הם לא משקרים לסביבה, הם משקרים לעצמם בלבד. אותם אנשים בורחים ברגע שהזיק הראשון של רגש חדש ניצת בליבם ולא מאפשרים לו להמשיך לנצנץ. אותם האנשים הם המסכנים ביותר שקיימים, שכן האושר האמיתי לעולם לא ישכון בעקבות זאת בחייהם, ובטח שלא בליבם.

דווקא מעניינת המחשבה על אותם אנשים. מה חוסם אותם? מה עוצר בעדם מלקום כמו תינוק ולהתחיל ללכת? אולי הפחד מהדחייה? אולי הפחד מכישלון ופגיעה נוספת? אולי הפחד שאולי סוף סוף יהיה להם טוב בחיים, משהו שהם לא רגילים אליו תקופה ארוכה?

"ייתכן שהאהבה היא התהליך באמצעותו אני מוביל אותך בעדינות בחזרה אל עצמך. לא להיות מי שאני רוצה שתהיה, אלא מי שאתה באמת" כתב פעם אנטואן דה סנט אקזיפרי. כאן למעשה נמצאת הבעיה ושורש פתרונה. אותם אנשים שנכנסו לסחרור של מעגל החיים, הם אנשים שאיבדו עצמם, שאיבדו את האני האמיתי שלהם, אנשים שאיבדו את הרצונות המלאים שלהם בחיים. הם חיים במעין בועה, גם אם יכחישו את זה, שלא מאפשרת להם להכניס דברים חדשים פנימה.

לאותה בועה יש חלל מוגדר שיכול להכיל בתוכו מספר מוגבל של פריטים ולטענתם ברגע שייכנס משהו אחד, ייצא אחר. הבעיה היא שאם נותנים צ'אנס לאותו רגש של אהבה להיכנס פנימה, אין הוא תופס דבר. הוא רק משלים את שחסר לאנשים בחיים. הוא מוסיף לבועה דברים שחסרים לה כדי שתוכל למלא את כל מאווי החיים. האהבה תוכל להחזיר את הבועה של הבן אדם למסלול האמיתי בו הוא צריך ללכת בחיים, מסלול שסטה לכיוונים אחרים במרוצת השנים וגרם לאנשים לאבד את דרכם ואת נפשם האמיתית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully