ראמספלד אוכל תינוקות במחזה חדש

כאילו לא הספיקה לדונלד ראמספלד, שר ההגנה האמריקאי, אינתיפאדת הגנרלים בדימוס שדורשים ממנו להתפטר, עכשיו נוספה גם [[ברודוויי]] על מקטרגיו. מחזה חדש בשם "דברים קורים", שעלה בשבוע שעבר וזוכה לביקורות אוהדות, מצייר את ראמספלד כאדם יהיר וצמא-מלחמה. בשלב מסוים במחזה אומרת הדמות של ראמספלד "אני יכול לאכול תינוק דרך סורגי הלול שלו".

המחזה מתאר את ראמספלד ואת סגן הנשיא [[דיק צ'ייני]] כמי שדרבנו את בוש במירוץ למלחמה בעיראק, ואת שר החוץ לשעבר, קולין פאוול, כמי שהתנגש עמם בנושא ופקפק בצורך במלחמה.

הביקורת החיובית של ה"ניו יורק טיימס" לא הפתיעה איש, אולם זו של ה"ניו יורק פוסט", הנחשב לשמרני והימני מבין עיתוני התפוח הגדול, בהחלט כן. "המחזה לוכד בצורה עילאית את תהליך קבלת ההחלטות, המניפולציות והחישובים השגויים שכבר תועדו בצורה יסודית", כותב העיתון, ומוסיף: ""דברים קורים" הוא תיאטרון מרתק הראוי בהחלט לתואר 'מחזה היסטורי במסורת ה[[שייקספיר]]ית' שהצמיד לו הבמאי". רק ה"וול סטריט ג'ורנל", גם עיתון שמרני למדי, תיאר את המחזה כ"כישלון, מלא בקריקטורות שטוחות ונוקשה מרוב זחיחות. המחזה החניף לדעות הקדומות של קהל היעד שלו, שגיחך לעצמו לאורך כל ההצגה".

שם המחזה (Stuff Happens) לקוח מציטוט של ראמספלד, שאמר בתגובה לשאלות על כישלון כוחות ארה"ב למנוע את הביזה הגדולה ב[[בגדד]] לאחר כיבושה, ש"דברים קורים".

עוד חבר בממשל שאינו אהוד על הציבור הוא סגן הנשיא דיק "הצלף" צ'ייני. סגנו של בוש קיווה אולי לשפר את תדמיתו, כשנענה להזמנה לזרוק את ההגשה הראשונה במשחק פתיחת העונה של קבוצת ה[[בייסבול]] "וושינגטון נשיונלס". אבל איך שנגעה כף רגלו של צ'ייני בדשא, בדרכו לתלולית המגיש, החל הקהל להמטיר עליו קריאות בוז, שרק התגברו לאחר שהזריקה שלו פגעה בקרקע בדרכה לכפפת התופס. העיתונים דווקא ריחמו על סגן הנשיא, וניסו להמעיט מחומרת העוינות שהופגנה, כלפי מי שרבים רואים בו את המושך האמיתי בחוטים בממשל בוש, אבל ה[[בלוג]]רים לא השאירו לכך שום סיכוי.

יו"ר המפלגה הדמוקרטית, הווארד דין, נשאל על ידי עיתונאי אם המפלגה הדמוקרטית תתמוך בהקדמת ה[[פריימריז]] במדינות שונות, באופן ש"יתעלל" במעמדה של ניו המפשייר כאתר הפריימריז הראשונים בעונת הבחירות. הכתב השתמש במלה molest, המשמשת בדרך כלל להתעללות מינית, ודין לא הצליח להתאפק: "אנחנו לא מתעללים באיש. אנחנו משאירים את זה לסגן מזכיר התקשורת במשרד לביטחון פנים" (שהודה בניסיונות לפתות ילדות בנות 14 לשכב עמו). דין הבין מיד שלא הועיל לעצמו עם היציאה, ואמר "אני תמיד מסתבך באיזו צרה". מעניין למה.

עמותה של ספרנים ב[[קונטיקט]] ניצחה את הממשל לאחר מאבק ממושך, וזכתה ברשות לפרסם ברבים, שהממשל דרש ממנה חומר הנוגע להרגלי הקריאה של מנוייה. לאחר מאבק שנמשך חודשים ארוכים ויתר הממשל על דרישתו, שהעמותה תימנע מהפרסום.

העמותה דרשה לפרסם את העניין במסגרת הוויכוח הציבורי על חידוש סעיפי חוקי הפטריוט. הממשל טען כי הוא ממעט מאד להשתמש בזכות המוקנית לו בחוקי הפטריוט, לדרוש את רשימת הספרים שקראו אנשים בספריות ציבוריות או רכשו בחנויות ספרים. אולם במהלך המשפט של עמותת "קשר הספריות של ווינדזור, קונטיקט" התברר כי הממשל מוציא כ-30 אלף צווים שכאלה בשנה.

במדינת [[נברסקה]] מוביל החבר השחור היחיד בסנאט של המדינה מהלך להפרדה בין תלמידים במערכת החינוך על בסיס גזעי. 40 שנה לאחר פסיקת ביהמ"ש העליון בתיק "[[בראון נגד מועצת החינוך]]", שכפתה על הרשויות ליישם אינטגרציה בין לבנים לשחורים בבתי הספר, טוען הסנאטור ארני צ'יימברס כי השחורים במדינה רוצים וצריכים מחוז במערכת החינוך, שבה יהיו הם הרוב. הצעתו, שהפכה בשבוע שעבר לחוק, קוראת לחלק את מערכת החינוך במדינה לשלושה מחוזות, שבאחד יהיה רוב לבן, באחר רוב שחור, ובשלישי רוב היספאני. "זה יהפוך את המדינה שלנו לבדיחה ויגביר את המתיחות הבין-גזעית", אמר דייויד סוקול, אחד האנשים העשירים במדינה. גם המיליארדר תושב המדינה ואיל ההשקעות, וורן באפט, מתנגד בחריפות להצעה, שצפויה להיתקל בחומה של ערעורים חוקתיים. "המאמצים הללו להפריד את בתי הספר על פי גזע שבים וצצים מדי כמה חודשים", אמר גארי אורפילד, מנהל פרוייקט זכויות האזרח באוניברסיטת הרווארד. "אבל כשבכירי מועצת החינוך הנוגעת לדבר מדברים עם עורכי דין המתמחים ב[[זכויות אזרח]] ומבינים את המצב החוקי, הם לרוב יורדים מהעץ".