מי מפחד מאחמדינג'אד?

הבנתו (המאוחרת יש לציין) של המערב את הסכנה האיראנית ורצונו למנוע מאיראן להגיע ליכולת גרעינית היא מבורכת. אין ספק שקיום נשק להשמדה המונית בידי מדינה תיאוקרטית ומנהיגים שאינם פועלים בהתאם להיגיון או אמות מוסר קונבנציונליים, אלא מכפיפים את כל התנהלותם למלחמת דת בכופרים, בציונים ובצלבנים- מאיים על כל מדינה "תרבותית". כשמתכוונים להתמודד עם האיום, ובוודאי אם מדובר באופצייה צבאית יש לנסות להימנע מגלישה למלחמת דתות, כפי שאיראן אכן מכוונת.

כיצד ניתן לעשות זאת? במשחק הזה התפקיד העיקרי של ישראל צריך להיות, אם בכלל, מאחוריי הקלעים. כל עוד המערב אכן מתכנן לפעול בכל אמצעי על מנת למנוע החזקת נשק אטומי בידי משטר האייטולות האיראני עלינו להיות יפים, מועילים ולשתוק. לולא נעשה זאת נסתום את הגולל על אפשרות שיתוף פעולה עם העולם הערבי בפעולות נגד המשטר האיראני.

מדוע שיתוף פעולה שכזה הוא בכלל אפשרי? משום שבמונחים של איום קיומי מיידי, קל לראות שהתיאוקרטיה האיראנית שמה לעצמה למטרה את הפלת משטרי מדינות ערב כחלק מיצירת גוף איסלאמי (שיעי) מאוחד. מדינות ערב, על משטריהן המלוכניים כגון ירדן, מרוקו, סעודיה, האמירויות הערביות, או הנשיאותיים-חילוניים, כשל מצרים, לוב, ואף סוריה (שכרגע מקיימת יחסיי "ידידות" פונקציונאליים עם איראן), מייצגים בעיניי איראן את ההתרפסות בפני המערב, הכפירה, החילון, וההתרחקות מערכי הדת וה"אמת".

איראן עדיין נלחמת את מלחמות המוסלמים בצלבנים; תפיסת העולם של האייטולות משורטטת להפליא בקווים ישרים של טרמינולוגיית ימי הביניים. רעיון המהפיכה האיסלאמית גורס, לבסוף, מלחמה בעולם המערבי; ג'יאהד עולמי, אם תרצו. לאדם החושב, הראציונלי, המוסרי , דברים אלו ישמעו מגוחכים, בלתי אמינים, בייחוד לאור מאזן הכוחות הקיים בשטח כיום. אך כאן בדיוק מקור הבעיה, ההתמודדות אינה עם ראציונל מודרני, אלא עם ראציונל דתי דטרמניסטי שגמולו "מובטח" בעולם הבא. ההתמודדות הדיפלומטית של איראן עם העולם המערבי היא אך ורק טקטיקה למימוש החזון האסטרטגי של עולם איסלאמי שיעי.

למעשה, לא צריך לקרוא בין השורות בכדי להתחקות אחר כוונותיה של איראן; כך לדוגמא, מייד לאחר "בחירתו" הצהיר נשיא איראן, אחמדינג'אד כי "הודות לדם השאהידים, מהפכה איסלאמית חדשה קמה ... (והיא) תכרות את שורשי אי הצדק בעולם, גל המהפכה האיסלאמית יגיע במהרה לכל העולם". האם ניתן להיות מפורש יותר מזה?

עם השגת הנשק הגרעיני איראן תוכל לתת מחסה, לממן לאמן ולהפעיל סוכניי טרור בכל אחת ממדינות ערב על מנת להפיל את המשטרים הקיימים ולכונן משטר תיאוקרטי הכפוף למרות המנהיג העליון ו"מועצת שומרי הדת" האיראניים. מצריים מתמודדת זה זמן רב עם תנועות מוסלמיות קיצוניות בשיטחה, ירדן חוששת ממדינת חמאס בעלת גבול משותף והשפעה רבה על הרוב הפלסטיני בשטחה שלה, פעולות הטרור בתורכיה ובמרוקו, השינאה הגלויה בין איראן למלוכה הסעודית ולאיחוד האמירויות; כל אלו מצביעים על העתיד לבוא לכשאיראן לא תצטרך לחשוש מפלישה צבאית בשל הרתעה גרעינית שתהיה ברשותה.

לעת עתה ארצות ערב שמות את יהבן על ארה"ב, נאט"ו או האו"מ שימנעו ממיזם הגרעין האיראני להתממש. כשהזמן אינו משחק לטובתן או לטובת העולם המערבי. אף אם תנקט פעולה צבאית נגד איראן היא תישא מאפיינים של הפלישה לעיראק ובכך תעורר כוחות פונדמנטליסטיים מוסלמים במדינות ערב. שליטיי אותן מדינות ייאלצו להתרעם שוב, כמס שפתיים, על האימפריאליזם המערבי ש"פוגע בכבוד ובריבונות האיסלאמיים" ממש כפי שנעשה בפלישה לעיראק ולאפגניסטאן. כמו כן, יש יסוד להנחה שלו תקיפה כזו תתבצע, יופעלו תאי טרור במוקדים שונים באירופה ואף במדינות ערב על ידי האיראניים ובכך תתלקח עוד יותר המדורה ותפגע בלגטימיות השלטונית שנתיניי הארצות ערב מייחסים לשליטיהם ואף אם יוסר איום הגרעין האיראני, האיום על אותם משטרים ייגבר, ועלול להיווצר אפקט דומינו שיגרור את נפילת המשטרים הפרו מערביים בזה אחר זה.

כאמור, זהו אינטרס עליון של ארצות ערב למנוע את הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית ועל מנהיגיי המערב להבהיר לארצות ערב שהפעם הן לא תוכלנה לשבת על המדוכה, כפי שעשו במלחמת המפרץ הראשונה. יש להבהיר להן שבכדי להרחיק את האיום מעליהן הן צריכות לדבר בקול אחד הן בפורומים הערביים האיזוריים והן בבין לאומיים; בערבית לאזרחיהן, ובאנגלית לעולם המערבי, ולדרוש מאיראן לחדול ממאמציי הגירעון שלה. על מדינות ערב להיות גלויות ולומר שהשאיפות האיראניות מהוות איום על העולם הערבי עצמו ובכך לעקר מתוכן את טרמינולגיית הצלבנים-כופרים, מוסלמים-מאמינים שעומדת בבסיס התפיסה האיראנית את המלחמה העתידה לבוא.

ישראל מצידה צריכה ללמד את אנשי הצבא והפוליטיקאים שלה לשתוק, ולומר את אשר יש לומר בשיחות עם מנהיגיי המערב והמשטרים הערביים הידידותיים לנו, בכדי לא לסכל את אופציית שיתוף הפעולה הזו.