אפשר כבר לצאת מעבדות לחירות?

במדינת ישראל מתנהל כבר שנים שוק עבדים משגשג, שמזין את תעשיית המין. איש אינו יודע בדיוק את מספר הנשים המגיעות לישראל למטרות זנות וההערכות נעות בין מאות לאלפים בשנה. גורמי חוק מעריכים, כי סחר הנשים מגלגל מיליוני דולרים בצורה ישירה ועוד עשרות מיליונים בהכנסות עקיפות.

ההיסטוריה אינה נעדרת חוש אירוניה דק ומרבית שפחות המין נכנסות לישראל מדי שנה דווקא מהגבול המצרי. פעם עבדים היו בארץ מצריים, היום אפשר למצוא אותן בכל מכון ליווי. הפיתרון, כמו תמיד, אינו פופולארי ואינו תקין פוליטית. רק מיסוד של תעשיית הזנות ועקירת המרכיב הפלילי יצמצמו את יבוא הנשים לישראל. מהרגע שמשרדי הבריאות והפנים יפקחו על כל מכון ליווי, יתבטל מאליו הרווח הכספי האדיר של סוחרי הנשים. עד אז, נמשיך לעצום עיניים ולהשלות את עצמנו שיש נשים שפשוט בחרו מרצון לבוא לישראל ולעסוק במקצוע העתיק בעולם.

צרכני התקשורת לרוב אינם יודעים או מרגישים, אבל הם חיים תחת צנזורה קפדנית. כמות צווי הפרסום אותם מאשרים בתי המשפט לבקשת המשטרה היא בזיון לשלטון החוק בישראל. פעמים לא מעטות נדמה שהרקע לחסימת המידע הוא רצון של כחולי המדים למנוע פרסום מבזה של כשלים ועבודה לקויה.

הצנזורה הרשמית שמפעילה מערכת הביטחון גם היא כתם על זכות הציבור לדעת ומובילה פעמים רבות לתחושה, שג'ורג' אורוול עדיין איתנו. מהו המתקן האסטרטגי הרגיש בדרום אשקלון עליו יורים הפלסטינים קסאמים? מדוע חסמה הצנזורה את הידיעה על ירי קטיושה מעזה כמעט עד סגירת הקלפיות בבחירות ומי יודע מה תופרים במפעל טקסטיל בדימונה? את התשובות ככל הנראה לא תקבלו לעולם, אלא אם תצביעו באס.אמ.אסים בעד.

בשנים האחרונות יש טרנד חדש והוא להאשים את הכלכלה הישראלית בסגידה לאלוהי הקפיטליזם. אבל האמת היא שבישראל פועלת עדיין כלכלה ריכוזית, בה שולטים מונופולים שעוצרים את החירות הכלכלית של כולנו. לאזרח ישראלי אין יכולת לבחור בין הריביות אותן יקבל על חיסכון בבנק, זאת מכיוון שדואופול הבנקים (לאומי/פועלים) מעניק, כמה מפתיע, בדיוק את אותה ריבית נמוכה על הכסף שחסכנו. מחירי העיתונים הגדולים בישראל זהים, עלות הטיסות לישראל וממנה יקרה להחריד, כי המדינה מונעת תחרות ועוד לא אמרנו כלום על חברת החשמל ובזק.

מי ייתן ובפסח הבא לא רק נשב בירושלים הבנויה, אלא גם נוכל לבחור מה טוב לכיס שלנו, ולא נאלץ לשלם את מה שטוב למדינה ולכמה מיליונרים שנהנים מחסותה.

השיח בישראל, מדיני, פוליטי, חברתי, דמוגרפי, מגדרי, לא משנה מה, מתנהל בתוך גבולות צרים שיושבים בול על קו האמצע של המיינסטרים. כל מי שיעז להגג בקול רם על משהו שהוא לא הורדת מיסים גורפת או רק אי העלתם יתוייג מיד כממשיכו של לנין. כל מי שיעז להגיד שאולי יש תלונות על אונס שמקורן במוחן הקודח של נשים נקמניות יוקע כאנטי פמיניסט וכעבריין מין בפוטנציה. אותו אדם שיתהה לגבי ההיגיון או מידת המוסר שבפעולות צה"ל יוכרז מדי בעצמו כפושע מלחמה.

הטווח הרעיוני של החברה בישראל מעוצב על ידי ערוץ 2 וגרורותיו והוא רחב כמו הפלורליזם ששרר ב"פראבדה" בשעתו. הקונסנזוס הישראלי, כפי שבא לידי ביטוי במפלגת העל שלו "קדימה", מעולם לא חנק יותר. לא פלא שהפתעת הבחירות היו 7 נבחרים חסרי דעה, מלח הארץ ואנשי אמצע מובהקים. מחאה 2006 היא לא לגליזציה של סמים קלים או התרת נישואין אזרחיים, אלא "הדרת פני זקן".

* הכותב הוא עורך מהדורת "חדשות" HOT בדרום.