שוחה עם כוכבים

אחרי שהקסים את כולנו במהלכיו המסקרנים להפליא ברחבת הריקודים בתכנית "רוקדים עם כוכבים" ששודרה עד לאחרונה בערוץ 2, סיקרן אותי לדעת (ואני בטוחה שגם אתכם, או לפחות אתכן) איך מתנהלים חייו של איתן אורבך, שחיין\ דוגמן\ סטודנט ועכשיו התווסף לו תואר חדש לרזומה: רקדן לא רע בכלל.

בצעדים גדולים פסע העלם אל תוך בית קפה קטן וצנוע בקצה רחוב דיזינגוף בתל אביב כאשר הוא סוחף בהופעתו המרשימה את מבטם של כל היושבים במקום. יחד עם כוס קפה הפוך בידו, לימונדה קרה בידי ורשמקול בין שנינו, חלק איתי אורבך רגעים מעניינים בחייו. כבר בתחילת הראיון פנה אליו אחד מהיושבים שככל הנראה נמצא בעסקי השואו ביזנס כשהוא מזמין אותו למסיבה של הוועד האולימפי ואיתן, באדיבות ובנחמדות, מוסר לו את מספר הנייד שלו.

שחיין, דוגמן ועכשיו גם רקדן?
"הקישור מאוד פשוט. אני שחיין ובגלל זה הגעתי איכשהו לתודעה, בגלל זה היו לי כל מיני צילומים. היום זה נקרא 'דוגמנות', אבל בזמנו זה היה יותר חסויות שקיבלתי בתור ספורטאי, ואז הגעתי לאיזושהי רמה מבחינת הכרה ציבורית. בתכנית "רוקדים עם כוכבים" חיפשו אחד מתוך שמונה ספורטאים והשם שלי עלה. הסבירו לי מה הם רוצים, אם זה מתאים, בדקו אם אנחנו מתאימים אחד לשני, אם יש תקשורת ואז התחילו להזיז דברים".

ריקוד זה משהו שתמיד רצית לעשות?
"לא, אבל זה היה נראה לי חוויה, אני אוהב לרקוד, לא רקדתי אף פעם. לא היה לי ניסיון בעבר. ראיתי בזה חוויה, אתגר, איזה משהו לא מוכר. ודווקא קיבלתי תגובות טובות, היו פונים אליי גם ברחוב ומחמיאים לי". על הזכייה בלהיט הרחבה 2005 הוא אומר "בעיקרון קיבלתי עשרה שיעורי ריקוד עם זאת שרקדתי איתה, דורית מילמן, וזה לא שאני צריך לנצל או לא צריך לנצל את השיעורים, היא תעשה לי את השיעורים מתי שאני רוצה, אנחנו חברים".

חברים-חברים?
"לא... רק חברים טובים".

עכשיו אתה מרגיש שאתה שולט בריקודים?
"לא, ממש לא. לא למדנו מהבסיס, לא היה לנו זמן. היה לנו בסך-הכול שבוע ללמוד ריקוד, אבל למדנו כוריאוגרפיה ספציפית. את צעדי הבסיס אני לא יודע, שזה מה שחשוב לדעת אם אני הולך להרקדה או משהו כזה. למדתי את הכוריאוגרפיה ישר לאותו סגנון ריקוד שהייתי צריך ללמוד. גם אחרי התוכנית הפסקתי לרקוד מקצועית, אולי במועדונים פה ושם אבל לא רוקד שם פסדובלה או משהו כזה".

מה דעתך על טרנד הריקודים ששטף את הארץ? אתה חושב שלתכנית יש חלק נכבד בזה?
"כן, אבל זה לא רק בגלל 'רוקדים עם כוכבים', היה גם את 'נולד לרקוד'. לפי דעתי זה התחיל כבר ב'כוכב נולד' שזה אמנם שירה אבל התחילו פתאום עם כל תכניות הריאליטי, עם כל התחרויות האלו. העלו את מודעות הציבור, חיברו אותו איכשהו לכוכבים עצמם, והעלו את הרמה במטרה לעשות 'כיף', משהו שתורם לאווירה החיובית של הקהל בארץ. הריקוד זה חלק מזה ואנשים רואים כמה שזה נחמד ומתחילים גם כן לרקוד ולנסות את זה והם פתאום רואים שזה 'וואו', זה אחלה. זה בטוח העלה את הרצון לרקוד".

עובדים עכשיו על תכנית ריאלטי חדשה: "שרים עם כוכבים", יש היענות מצידך?
"כן שמעתי על זה. אבל לא, ממש לא... לא הציעו לי אבל גם אם היו מציעים לא הייתי מסכים. קודם כל זה לא מתאים לי וגם אין לי קול משהו, אני לא יודע לשיר".

לא מזמן, בנוסף לכל הכישורים שלו, הופיע אורבך גם בתור שחקן אורח בסדרת הטלוויזיה "פיק-אפ" אשר שודרה בערוץ 10 בסצנה טיפה לוהטת עם בר רפאלי.

משחק גם מושך אותך?
"כן ולא. כן כי לא יודע, עכשיו קשה לי לענות על השאלה הזאת, אני אתייחס למה שאמרת על 'פיק אפ'. היה לי יחסית קל כי שיחקתי את עצמי, הייתי אני, הייתי איתן, זה שטס במטוס בתור שחיין. לא הייתי צריך להיכנס לאיזושהי דמות או לעשות משהו שאני לא ארגיש איתו לא בנוח. עם בר רפאלי הרגשתי בנוח, זה גם הייתי אני. אבל אני לא יודע אם יש עתיד בזה". "הגעתי לשיא, והפסקתי"
אורבך, 29, התחיל את קריירת השחייה שלו כבר מגיל 13 במכבי חיפה כרמל, בגיל 17 ניצח באליפות אירופה לנוער ומאז הפגין את יכולותיו בתור שחיין והוסיף כמה מדליות כסף וארד לארון הגביעים שלו.
מי שעקב אחר קריירת השחייה של אורבך יודע כי את הענף הוא עזב כבר לפני שלוש וחצי שנים כפי שהוא מסכם: "לא קמתי יום אחד בבוקר והייתה לי את הידיעה בראש שאני שחיין, זה קרה לאט לאט. זכיתי בכל מיני תארים ותמיד יש מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה שאתה עולה בה, ואז באיזשהו שלב אמרתי לעצמי 'אה, אוקיי, זהו', אז פרשתי".

הרגשת שמיצית את מקצה השחייה?
"כן".

הגעת לאן שרצית והפסקת?
"לא לאן שרציתי להגיע, כי את יודעת, תמיד יש שאיפה להגיע ליותר. לא השגתי מדליה אולימפית שזה בעצם פסגת שאיפותיו של כל ספורטאי, אבל הגעתי למה שאני חושב שהיה השיא מבחינתי ובגלל זה הפסקתי".

את התקופה האחרונה מעביר אורבך כסטודנט במרכז הבינתחומי בהרצליה והוא מתעתד לסיים בקרוב את לימודי מנהל העסקים שלו: "התחלתי לפני 6 שנים וזאת השנה האחרונה שלי. זה נמשך הרבה זמן גם בגלל שהתחלתי קודם משפטים-מנהל עסקים וגם בגלל התקופות שהייתי הרבה בחו"ל, אז למעשה שנים שלא עשיתי כלום, לקחתי קורס או שני קורסים בשנה והיום אני עובד על כל מיני פרויקטים, הצעות עבודה".

התחלת ללמוד כי ידעת שמתישהו בנקודה מסוימת תעזוב את עולם השחייה?

"לא, רציתי לעשות עוד משהו חוץ מהשחייה, ללמוד זה תמיד חשוב" (שמעתם ילדים?).

איך הצלחת לשלב את הלימודים עם השחייה, עם הדוגמנות ועם כל היתר?
"הצלחתי בסופו של דבר לשלב, בגלל זה לקח לי יותר מדי שנים, כי סך הכול כששחיתי הלו"ז היה מאוד עמוס. אבל המרכז הבין-תחומי די הלך לקראתי. לפעמים היו הקלות בעניין של נוכחות והיו פה ושם דברים שאפשר היה לוותר. הדוגמנות היה יותר עניין של חסויות, כששחיתי FOX היו הספונסרים שלי אז הצטלמתי לקמפיינים שלהם, זאת לא הייתה דוגמנות".

לא דוגמנות?
"חמישה ימים בעונה להצטלם זאת דוגמנות? זה לא כל ימי שני וחמישי. זה כמה ימי צילום בחצי שנה וזהו. זה לא פגע בלימודים".

ואיך זה השתלב גם עם "רוקדים עם כוכבים"?
"האמת שבהתחלה היו התנגשויות אבל סידרנו את זה בסוף כדי שזה לא יפגע. אמנם את הלימודים דחיתי בגלל השחייה אז איפשהו יש משהו שבא על חשבון הדבר השני, אבל בסוף מסתדרים".

"רכילות זה בולשיט"
לא פעם ולא פעמיים נאלץ איתן להתמודד עם נחת זרועה המטרידנית של התקשורת הצהובה. בזמנו הוא לקח את זה מאוד אישי. גורמים מענף השחייה טענו שהוא לא ממצה את יכולתו ולא מתאמן מספיק, בין היתר נשמעו גם שמועות שהוא יוצא לבלות ושוכח מהשחייה והיו אף כאלה שחדרו לו לחיים האישיים. "אמרו מספיק דברים אבל זה בולשיט", טוען אורבן. "גם רכילות זה בולשיט".

איך אתה מתמודד עם זה?
"אני פשוט לא מתייחס.פעם כשהייתי יותר צעיר הייתי נפגע, זה היה טיפה משפיע עליי. היום למדתי שאין מה לעשות, פשוט לא לוקחים ללב. שמונים אחוז ממה שכותבים לא נכון, אין שחר לדבירם. אבל שיכתבו, בסדר..."

עכשיו אני מבינה מאיפה מגיעה הקנאות לחיים הפרטיים, אבל אולי בכל זאת, יש חברה?
"שוב?"
מה? בכלל לא מדברים על זה?
"ממש ממש לא"
זה פשוט, חברה- יש או אין.
"ממש לא... דיברנו על זה כמה שאני שומר בקנאות על החיים האישיים שלי".


נו טוב, אז נחזור לנושא השחייה. בקיץ האחרון אורבך העסיק את עצמו, בין היתר, בניהול שני בתי ספר לשחייה. "זה היה משהו עונתי, להתעסק איתו בקיץ ואולי גם בקיץ הבא. זה מאוד חשוב לי לאמן קבוצות של ילדים".

יש לך שיטת אימון משלך או שאתה מושפע משיטות אימון של מאמנים שהיו לך?
"יש לי את השיטה שלי. אני מלמד גם ילדים וגם מבוגרים אבל אני לא מאמן אף אחד לאולימפיאדה כמו שאני למדתי. אני התאמנתי בצורה מקצועית, את התלמידים שלי אני מלמד שחייה או משפר להם את הסגנון אבל אף אחד הוא לא ספורטאי שהולך להתחרות, יש הבדל בשיטות האימון ובהתייחסות".

יש דברים שעשית או האמנת בהן לפני תחרויות גדולות?
"לא, אני בעיקר מאמין בעצמי. אני לא מאמין באמונות תפלות או בקיומה של ישות למעלה, משהו ערטילאי שקוראים לו אלוהים. לפני תחרות אני לא יוצא ומכין את הגוף, את החלק הכי חשוב, המכונה, לקראת התחרות. ברגעים שלפני התחרות עצמה אני פשוט מתרכז, מנסה לחשוב על מה שהולך להיות עוד מעט".

אתה נחשב לספורטאי הכי נחשב ונחשק בארץ, מה דעתך?
"לא..." אמר בנימה קלה של זלזול, "קודם כל אני כבר לא ספורטאי, דבר שני אני חושב שיש ספורטאים שלפי דעתי יותר שווים ממני. אני לא יודע, הכול בעיני המתבונן לכל אחד דעה אחרת".

ניסו להטביע אותך פעם?
"כן בטח, בתור ילד, משחקים עם חברים. עוד לפני שממש הייתי שחיין. כמו כולם".

איזו תכונת אופי עוזרת לך להתמודד עם דברים?
"לראות את הכול בפרופורציה".

מה מפריע לך בארץ?
"כלום, אני מת על הארץ. אני מאוד פטריוטי. אני אוהב אפילו את הלחץ וחוסר הסבלנות של הישראלים, זה חלק מהמדינה. אני אוהב את התרבות בארץ".

גם את תרבות הנהיגה?
"כן, זה מה שמייחד את ישראל. במיוחד פה בתל אביב ממש טוב לי".

איך אתה מגדיר את הישראלי המצוי?
"חם. לשני הכיוונים, שלילי וחיובי. לפעמים מפרגן ולפעמים לא, תלוי מה הוא קורא בעיתון, חוסר סבלנות, רועש, צעקני".

ואתה ישראלי מצוי?
"לא, אני לא הטיפוסי. השונה זה שאני סבלני".

מה הדבר הכי מטורף שעשיתי?
(אחרי הרבה זמן מחשבה) "אממ נסעתי מתל-אביב עד אילת באופניים, זה מטורף מספיק?"

סתם לכיף?
"כן, עם קבוצה של חברים, זה לקח שלושה ימים. עצרנו במקומות קבועים: 180 ק"מ ביום הראשון, 80 ק"מ ביום השני ו 130 ק"מ ביום השלישי. אלו היו נקודות עצירה מוגדרות. זה היה לפני 8-9 חודשים".
יחסית לא מזמן ולקח לך הרבה זמן לחשוב על הדבר הכי מטורף שעשית.
"יש עוד כל מיני דברים, השאלה מה את שופטת כמטורף."

אוקיי. וככה לפני שאנחנו מסיימים, יש לך איזה טיפ לאנשים שמפחדים ממים?
"כן. שילמדו לשחות, שיכנסו למים, שיתגברו על הפחד כי זה הכי חשוב. היו לי כמה תלמידים מבוגרים כאלה ונכנסתי איתם למים והם היו בטראומה מוחלטת ולא תגידי זה ילד שאני מדבר אליו והוא לא מבין, זה מישהו מבוגר, שמחוץ למים זה בן-אדם מיושב עם משרה ובתוך המים הוא פשוט לא מבין מה קורה, לפעמים זה מצחיק לראות את זה מהצד השני. צריך לעבוד איתם בהדרגתיות, לאט לאט, ואז המים יכולים להיות ידיד ולא אויב".
"ידיד ולא אויב?", בטח השתמשת במשפט הזה הרבה פעמים עם התלמידים.
"תתפלאי" אמר בטון עליז, "אבל זו הפעם הראשונה שאני אומר את המשפט הזה וגם אני די מבסוט ממנו עכשיו. באמת. אני מתכוון להשתמש בו".