שאלת תם: למה אשכנזים לא אוכלים קטניות?

בשאלות הקודמות הבנו מה עושים עם החמץ ולמה אסור לאכול אותו, אבל למה האשכנזים צריכים תמיד להיות שונים ואסור על עצמם לאכול גם קטניות בפסח? ומה זה בכלל קטניות?

התורה אסרה על אכילת חמץ, הנוצר מחמשת מיני הדגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. אבל אורז ודוחן, למשל, היה תמיד מותר לאכול בפסח. כך גם נהגו כל גדולי התנאים והאמוראים. בגמרא אפילו מסופר על האמורא רבא שהיה אוכל אורז בליל הסדר (פסחים קיד, א).

אבל לפני כשבע מאות שנה החלו יהודי אשכנז להחמיר ולא לאכול קטניות. השם "קטניות" כולל בחובו מגוון רחב של מאכלים: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, גרעיני חמניות, חרדל, כוסמת, כרכום, לוף, סויה, עדשים, פול, פשתן, קימל (כמון), שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים העשויים מקטניות כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור, המופקים מתירס, ופריכיות אורז. לגבי בוטנים נחלקו המנהגים - בירושלים ובמקומות רבים נמנעו מלאוכלם, למרות שבמקומות שונים באשכנז נהגו לאוכלם. אבל למה? שלוש סיבות עיקריות, ושלושתן אינן נובעות מאיסור אלוהי, אלא מטעמי נוחות במטבח.

* בקהילות היהודים האשכנזיות נהגו לבשל את הקטניות והרבנים לא סמכו על הנשים המבשלות\ שאם יבשלו אורז במהלך הפסח לא יטעו ויבשלו גם גריסים.
* כיוון שישנן מינים של קטניות שניתן לעשות גם מהן קמח, חששו הרבנים שמא יהיו יהודים שירשו לעצמם להשתמש גם בקמח חמץ. אמנם בתקופות קדומות יותר, כמו בזמן התלמוד, לא היה קיים החשש הזה, אולם הדבר נבע מהעובדה שבאותה תקופה המסורת הייתה ברורה ויציבה. ברגע שהיהודים יצאו לגלות חששו הרבנים שחוסר הבקיאות במסורת יביא לטעויות. והפעם זו לא האישה אשמה.

* הדמיון והקרבה הפיזית בין הדגן לקטניות. בשני המקרים מדובר בגרגירים שנשמרים באותם מחסנים לתקופות ארוכות יחסית, והיה חשש שהקטניות הכשרות יתערבו בגרגירי החיטה והשעורה, מה שיוביל לבישול חמץ בפסח. גם העגלות עמן הובילו הנוכרים את הקטניות למכירה היו עמוסות בחמץ לרוב, מה שהוביל להתערבבות. הרבנים קבעו ש - better safe than sorry (ביידיש זה נשמע יותר טוב), ואסרו בכלל על אכילת קטניות.