עד מתי נשפוך חמתנו על הגויים?

הקורבן האחרון של ירי הפגזים משולח הרסן וחסר התועלת שמבצע צה"ל ברצועה, היתה ילדה פלסטינית, הדיל ע'בן שמה, שרצה הגורל ומשפחתה מתגוררת בבית להייה. בצה"ל מצאו מילים יפות לתאר את הנסיבות בהן "מצאה את מותה": ביתה נמצא ב"מרחב השיגור", לאחר ש"טווח הביטחון" של הפגזים הוקטן. אתם לא היחידים שהמונחים האלה לא אומרים להם דבר.

ההסבר האמיתי להריגתה, הוא שמישהו בדרג המדיני החליט להתיר את הרסן ולפגוע באזרחים תמימים, באופן מכוון. זאת, לאחר שאלפי הפגזים שנורו בחודשים האחרונים לעבר אותם "מרחבי שיגור" (בעלות שהיתה יכולה להכניס כמה וכמה תרופות נוספות לסל) לא הצליחו לעצור את ירי הקסאם. "האוכלוסיה הפלסטינית צריכה להבין שאם היא תקיא מתוכה את משגרי הרקטות, אז היא תוכל לחיות בשקט", הסביר הרמטכ"ל בקור רוח.

אלא שגם ההכללה שבמונח "האוכלוסיה הפלסטינית" אינה אלא מכבסת מילים צה"לית אופיינית. מי זו אותה אוכלוסיה שצה"ל מעניש? האם מוחמד, אבא של הדיל, שפגז של צה"ל מוטט עליה את קירות ביתו, היה צריך לגרש מהעיירה במו ידיו את משגרי הקסאמים, כדי להציל את חייה?

אין מנוס מלקבוע, כי הדיל ע'בן היא קורבן ל"מדיניות" מבולבלת ולא אחראית של ממשלה, שמוכנה להקריב חייהם של ילדים רכים כדי "להעביר מסר" לא ברור לגורמים עלומים, שעמם ניתקה זה מכבר את הקשר. אין שום הצדקה בעולם, יהא המצב אשר יהא, לירי פגזים על בית בו מתגוררת ילדה קטנה. ולא רק שאין כל צידוק מוסרי לכך – אין בכך גם כל תועלת. בנסיבות אחרות, אגב, כבר היו מכנים זאת "פשע מלחמה". אבל למה להעכיר את אווירת החג. ובכלל, לא די בגופה של ילדה אחת, כדי לחרוץ דין. חכו עוד כמה ימים. יהיו עוד גופות, נוסף לעשרות שכבר נערמו.

הערב, בשעה שתשבו סביב שולחן החג ותקראו בהגדה, אולי כדאי שתתעכבו רגע קט על קטע קצר אחד, שנמצא תחת סעיף "ברך". "ש?פ?ך? ח?מ?ת?ך? א?ל ה?ג?ו?י?ם", זו תחילתו. "תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי יי", זה סופו. באופן סימלי ומזעזע-משהו, מזכירות המלים האלה את מה שעשתה ישראל ברצועה בשבוע האחרון.