זולפא אלחוסייני, עזה

ההסלמה הבלתי מוסברת, מבחינת הפלסטינים, בתגובה על ירי הקסאמים, גרמה עד עכשיו לנפילתם של 15 פלסטינים חפים מפשע. אף אחד מהם לא היה ידוע כמבוקש או היה מעורב בזמן האחרון בפעולות נגד הכיבוש. אז מה אם באמצעי התקשורת בישראל מתארים את ההתקפה ברפיח נגד אבו אלעינין בפתח "מחנה האימונים", או הריגת ששת האחרים במחנה האימונים על חורבות נוה דקלים, סמוך לחאן יונס. זה לא עושה מההרוגים טרוריסטים או מבוקשים. בסך הכל הם מתאספים בחבורה, מעשנים ושתים קפה ומתפזרים. כעת אין יותר התנחלויות ברצועה כדי לתקוף אותן, אז כל מה שמספרים לכם באמצעי התקשורת שלכם זה הבל הבלים.

מטרתה של ישראל ברורה למדי: היא רוצה להעניש באופן קולקטיבי את העם הפלסטיני על בחירתו הדמוקרטית בחמאס. חשוב לציין שתי עובדות חשובות: האחת היא שחמאס חדלה מירי הקסאמים וכל פעולה אחרת של התנגדות לכיבוש עוד לפני הבחירות. השניה – לחמאס יש מחנות אימונים הממוקמים על שטחים נרחבים מאלו של ההתנחלויות לשעבר, ומחנות אלה לא הותקפו.

מלבד אירועים זועקים ומצערים מסוג אלה שהיו אתמול ושלשום, אני חייבת להעביר לכם את רגשותיהם של האנשים הפשוטים בעזה: עוד לפני שרשרת החיסולים ברפיח, האנשים חשופים מדי יום להפגזות התותחים שלא מרפים. האמת היא שתדירות ההפגזות היא מאוד גבוה, ומתחילה לעבוד על הצד הנפשי והפיזי של האנשים.

בקיצור – הן ממש עולות על העצבים. האנשים הפכו לעצבניים ולתוקפניים יותר. אני מרגישה זאת בעצמי, אפילו שביתי נמצא בלב העיר עזה ואינו קרוב לצפון הרצועה ולמזרחה, המקומות שסופגים את עיקר ההפגזות. אמנם הקולות מגיעים אלינו מאוד ברורים ומפחידים, אבל אנשים אומרים שזה רק ההד של ההפגזה ליד בניינים גבוהים שגורם לנו להרגיש כאילו היא היתה מתחת לבית.

תדירות הירי אוטמת כבר את האוזניים, אבל בכל זאת אי אפשר לעבור למצב של "התרגלנו". אתה בכל זאת קופץ כל פעם אל החלון אולי תראה משהו. הרעשים החזקים והמתח גורמת לנו לנהוג בעצבנות יתרה כלפי כולם. אפילו כלפי הילדים בבית צורת הדיבור הפכה לצעקות, דבר שלא היה ממנהגי אף פעם. גם בעבודה האנשים מתוחים מאוד וכל טעות מובילה לקטטה.

כך שהמצב הבטחוני בכללותו אינו מבשר טובות, במיוחד על רקע המצב הכלכלי של האנשים. כדי להבהיר את התמונה אני רוצה להסביר שזה לא שאין שקי קמח, אורז ושאר מאכלים ברצועה. יש, אבל בכמויות שהולכות וקטנות כל עוד מעבר קרני לא נפתח. כך שהיום עוד תמצא מוצרי חלב של תנובה בחנויות, ומחר פשוט אין. גם מחירי האוכל הופכים יקרים ביותר בגלל ההמתנה הממושכת של המשאיות בצד הישראלי. אבל כשהסחורה מגיעה אין לך ברירה כי אין שום אפשרות אחרת, ואם אתה צריך לבן אתה תשלם ביוקר.

יש עוד דברים חוץ מאוכל ושתיה שמתחילים להיות חסרים ברצועה ואין להם כמעט תחליף. למשל נייר לבן A4 וכל מכשירי הכתיבה. עד עתה לא מובן לי למה הצד הישראלי לא מאפשר את כניסת הנייר, או שגם זה קשור לפתיחת מעבר קרני? בכל המשרדים הממשלתיים לא תמצא אפילו חתיכת נייר אחת. מי שצריך להדפיס משהו דחוף צריך לארגן לעצמו איכשהו נייר. זה משפיע אפילו על בתי הספר – במקום הודעות כתובות על פגישות הורים הם מוסרים את זה עכשיו בעל פה עם התלמידים. הילדים גם לא מקבלים דפי עבודה ונאלצים להעתיק מהלוח את התרגילים.

כל זה מגיע כשעדיין לא נפתרה בעיית המשכורות של הפקידים הממשלתיים, כמוני וכמו בעלי. את משכורת חודש פברואר קיבלנו רק ב 15 למרץ (ראה באחד הטורים הקודמים), ועד היום לא קיבלנו את משכורת מרץ. ההבטחות היו שהממשלה החדשה לא תאחר בתשלום המשכורות וכי הכספים מוכנים ולא תהיה שום בעיה, אך העובדות בשטח הן אחרות: חמאס לא מצליחה לארגן אפילו חלק מהסכום הדרוש לקבלת משכורות, המסתכם ב 120 מיליון דולר לכל הפקידים במולדת ומחוצה לה. מפי שר האוצר החדש אנו שומעים שאפילו על השמועה שנקבל את המשכורות ב 15 לחודש אי אפשר לסמוך. הקושי נובע מכך שאין לאנשים כסף נזיל בידיים, מה שמוריד את יכולת הקניה ואת המכירות ברשות.

אין שום איתות לטובה כשאנו שומעים שממשלת ישראל מנתקת את כל קשריה עם הממשל הפלסטינית, ורק ממשיכה במגעים עם אבו מאזן. כאילו שהוא לא פלסטיני. מאיפה הוא? מהולנד? איזה מין טמטום ישראלי זה. מה בדיוק ממשלת אולמרט רוצה להשיג על ידי העונש הקולקטיבי על העם הפלסטיני? היא רוצה להכות באין מפריע באישים בכירים מתוך טענה שאין צד פלסטיני לניהול משא ומתן וכך ללכת למהלך חד צדי של התכנסות?

הבוקר התעוררנו ליום חופש רשמי לציון יום הולדתו של הנביא מוחמד. הילדים בבית וגם אני ובעלי, אבל במקום להמשיך לישון התעוררנו כבר בשבע וחצי לקולות הפגזים. כל כך קיוויתי שאוכל לישון עד מאוחר, אחרי שהלכתי לישון רק בארבע לפנות בוקר, אחרי שבאחת וחצי המסוקים התחילו להרעיש מעל עזה. נשארתי בכוננות לראות מה קורה, ולחכות לילדים שיתחילו לעבור למיטה שלנו אם תהיה הפגזה אווירית שמעירה אותם.

הבוקר עזה התעוררה לבוקר שקט מאוד, מלבד ההפגזות שום דבר לא מפריע לשקט. פשוט עצוב לחשוב על חמשת עזרה המשפחות שאיבדו את יקיריהם וילדים שהמתינו לממתקים שאביהם יביא להם לחג, ואין יותר אבא.