להקת בנזין

הדלק התייקר במוצאי שבת ב-5%. כל אחד מאיתנו, שממלא את המיכל על חשבונו ולא על חשבון מקום העבודה, מחפש את הקומבינה מפחיתת העלויות שיוכל לאמץ. כאן בא המחוקק לעזרתנו וחייב לשים משאבה לתדלוק עצמי בכל תחנת דלק ברחבי הארץ.

וגם סנקציה הטילו: תחנה שבה לא תהיה לפחות משאבה אחת לתדלוק עצמי, לא תוכל לגבות תוספת עבור שירות מלא בתדלוק בנזין. בנוסף, לא יוכלו בעלי התחנה לגבות תוספת לילה בשקלים. עם זאת, אנשים הסובלים ממגבלה פיזית ומחזיקים בתו נכה כהלכתו, יהיו זכאים לקבלת שירות מלא בסיוע של מתדלק והכל במחירי שירות עצמי, דהיינו מוזל.

זאת ועוד, הפכו את מחירי התדלוק העצמי למחירים הרשמיים של הבנזין במדינת ישראל. יכול להיות שהדבר קשור לעובדה שבעיצומו של חודש, כשמציגים את המדד, זה מסתדר טוב יותר עם הנתונים המוצגים בכל הנוגע לקביעת ריבית, הצמדות וכיוצא באלו.

הבעיה בתחנות הדלק הללו היא שלא כל אחד מיומן, יודע ומכיר את דרך ושיטת ההפעלה העצמאית. לא תמיד יש הוראות מתאימות וגם אם יש, אין מיומנות וניסיון ואחרי הכל: צריך לשטוף את הידיים ולהמשיך את היום מבלי להדיף ריח של דלק ושאר חומרי שימון ותדלוק שמרוחים על אקדח הדלק – עובר לצינור.

כנראה שבצוות החקיקה לעניין זה לא היה, ולו אחד, שהוא רודף ניקיון אובססיבי, אחרת איך הייתם מסבירים את העובדה שעשו חצי עבודה ולא הבטיחו שיהיה מקום קרוב ונוח לעמדה שיאפשר נטילת ידיים. אגב, הייתי מתפשרת על כפפות חד פעמיות (אני כבר הנחתי כאלו במכונית). אלא מה, כרגיל בישראל עושים חצי עבודה ואת השאר משאירים לבוחר, שבסופו של דבר יעדיף לחזור למקור: המתדלק האחר והכל כדי לצאת נקי מהשיטה.

אגב, מי שחושב שהפתרון הוא בחניית כלי הרכב בצד ואיתור שירותים סטריליים בתחנה – טועה. מתי בפעם האחרונה ביקרתם בחדר שירותים בתחנת דלק ועוד נקי?

השרות העצמי הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהנוף הצרכני במדינת ישראל.

רוצים קפה? סלט יווני או כריך ברשת בתי קפה שהיא מקצועית ובעלת מוניטין? תתייצבו בשורת הממתינים, עיינו – עם או בלי משקפיים – בתפריט המוצב מעל הקופות ובחרו את התקרובת בה אתם מעוניינים.

אחרי שתבחרו, שלמו לקופאי. אם תרצו, יש גם קופסת טיפים למלצרים (סליחה, מישהו שרת אותי מעבר להקשת ההזמנה וקבלת התשלום?), גשו לשולחן שתבחרו והמתינו להכרזה ברמקול: משה! אילנית או שרית, ושובו בבקשה אל הדלפק קחו את המגש העמוס בסלט, כריך ושתי כוסות משקה מלאות על גדותיהן ושובו אל השולחן. אם הגעתם בשלום ובדרך לא נשר או נשפך מאום – אתם בדרך הנכונה להרוויח בעתיד כמה גרושים כמלצרים במסעדה תקנית.

לעיתים תבחינו בזוג גימלאים (כמה אופנתי היום), שמתיישבים ולא מבינים מדוע המלצרית לא מגיעה ל'עשות הזמנה'. אכן, לא כולם מודעים למכת השרות העצמאי.

הבנקים היו למעשה פורצי הדרך לשיטה. הם הבטיחו עלות מופחתת למי שלא יטריח את הפקיד בפנים הבנק וימלא את הטפסים בעצמו וישליכם לתא הדואר. לימים, העלות המופחתת שינתה פניה והצטרפה אל יתר עמלות הבנקים בדרך להשגת המטרה.

הייתי מזכירה כאן גם את האג'נדה החדשה יחסית, של מכירת מוצרים ארוזים, לכאורה בזול. התוצאה: אתה הלקוח צריך להעמיס, להוביל, לסחוב אל היעד ולהרכיב. ואם ניחנת בשתי ידיים שמאליות ומי שיד ימינך לא ממש מוצלח כמרכיב מזדמן? התוצאה: מההנחה הגדולה יוצאת אנחה זועמת: אתה נאלץ להזמין מוביל וסבל ולשלם, לבסוף לאתר נגר שיעמיד את הנרכש על הרגליים. אין מה לעשות, הזול לעיתים יוצא יקר ובעיקר טרחני.

גם בעולם המחשוב ואלקטרוניקה נמצא את השיטה. מחשב בהנחה, תשלומים חסרי תקדים, הטבות והתחברות בחינם. אך ללא התוכנה המתאימה שאותה תרכשו בעוד כמה מאות שקלים – לא תוכלו ליהנות. שלמתם על מכשיר ערום מתוכנות הפעלה ואחרות וכדי להציבו בגאון וראוי לשימוש, יש עוד מה להשקיע ולשפר בדרך.

בקיצור, כמעט הכל היום בשרות עצמי ונוח למוכר עצמו. לנו הצרכנים חשוב לבחון במשנה מרץ מה מציעים וכמה הזול עוד יעלה לנו עד יעמוד בגאון במקום המיועד.

אוי, איזו ה/אנחה!