ביום שלישי האחרון געשה הכנסת, ועימה התקשורת, בעקבות ההתבטאויות החריפות של ח"כים בדיון על הריסת בתים בירושלים: ערפד צמא דם יהודי, אפס, גמד, פאשיסט וחמאסניק היו רק חלק מהמרגליות. מעטים יודעים כי הפנינים האלו הופקו דקות ספורות לאחר דיון בוועדת הכנסת בו הוחלט כי ועדת האתיקה תוכל למנוע מח"כ להשתתף בישיבות מליאה, לממש את זכות הצבעתו ואפילו להטיל עליו קנס, אם ישתמש בביטויים לא ראויים.
"הכוח שלנו מוגבל ומוסרי", מודה יו"ר ועדת האתיקה, קולט אביטל (עבודה), "אבל אדם שמקבל על עצמו להיות נציג ציבור צריך לקבל על עצמו את הרעיון של אתיקה, של קוד מוסרי – אי אפשר לנהוג בכנסת כמו בשוק". לצד ביקורת נוקבת על עמיתיה, מצביעה אביטל גם על השותפה לפשע, התקשורת: "זהו המחיר שהח"כים משלמים כדי לתפוס כותרות. הם עושים זאת במודע. שום דבר לא ספונטני. הכל מתוכנן היטב. לטיבי ביום שלישי היה יום מצויין".
ועדת האתיקה מתכנסת אחת לשבוע, ולדברי ח"כ נחום לנגנטל (המפד"ל), אחד מחבריה, ידיה עמוסות בעבודה. בפני ארבעת החברים - אביטל, לנגנטל, רחמים מלול (ש"ס) והאשם מחמיד (רע"ם) - מובאות תלונות מצד חברי כנסת. לכל עניין מוקדשת לפחות חצי שעה.
לא אנטי - לא בעיתון
יהודית נאות (שינוי), קדנציה ראשונה בכנסת, היא אחת הנפגעות הבולטות ממירוץ הרייטינג. מי שמסתובב במסדרונות הכנסת לא מתקשה לראות את פעילותה העניפה בעניינים שונים, אולם את סף דפי העיתון ותוכניות האקטואליה היא לא מצליחה לעבור. "חברי כנסת מאמצים דרכי ביטוי בהתאם לצרכים התקשורתיים. יש יחסי גומלין בין התקשורת לעיתונאים", היא אומרת. "העיתונאי לא רוצה שהעורך יזרוק לפח את מה שכתב ולכן הוא מחפש כותרות גדולות. חבר הכנסת יודע מה הוא צריך ונוהג בהתאם לכך. בכך, למעשה, הוא פוגע באחד התפקידים הציבוריים שלו – לא להשחיר את פני הכנסת". נאות מביאה לדוגמא דיון שהיה בשבוע שעבר בוועדת החינוך. נציג של משרד המשפטים סקר גוף ציבורי מסויים, שנראה שהוא מקבל כפל תמיכות. "אני אמרתי שהנושא 'מעורר הרהורים' וטעון בדיקה, חבר כנסת אחר מיד יצא מהחדר ואמר ש'זו שחיתות' – ברור מה תפס יותר. אני מרגישה פראיירית במידה מסוימת, אבל כל הזמן יש קול שאומר לי בראש – אל תשני את הדרכים שלך".
"לפני כמה שבועות הצלחתי להעביר בקריאה טרומית חוק להקמת מרכז רישום ארצי לאוניברסיטאות", היא מספרת, "הרמתי טלפונים לח"כים, הצלחתי לשכנע את שרת החינוך. בסוף זה עבר – אבל אף שורה על זה בעיתון. למה? כי זה בעד הסטודנטים ולא אנטי משהו".
"תחשוב מה הבן שלי חושב עלינו"
ח"כ אחמד טיבי (תע"ל), שעל שמו רשומות אי אלו התבטאויות מעוררות מחלוקת, עושה אבחנה בין סוגים שונים של התקפות מילוליות: "אני לא זקוק לתקשורת ולא משתמש בה כמנוף לפגיעה אישית. גם ההתבטאות הקשה שלי נגד מופז ('אחראי לרצח ילדים' ל.מ), היתה בנוגע לאחריות פוליטית. אני גם חושב שהתקרית בוועדת הפנים היתה מיותרת. אבל התקשורת לפעמים משתפת פעולה ומסלפת. התקשורת רוצה נבואה שמגשימה את עצמה. אני לא חושב שהדברים נאמרים על מנת להיכנס לתקשורת. אנשים לפעמים אומרים דברים מדם ליבם".
עם אשמת התקשורת או בלעדיה, בוועדת האתיקה החליטו, כאמור, להפשיל שרוולים ולשלוף ציפורניים. "מי שלא מוכן לשחק על פי החוקים בכנסת, שיידע שהוא לוקח סיכון", אומרת אביטל. "אם לא יאפשרו לחבר כנסת להתבטא ולהגיש חוקים הוא ינוטרל". לנגנטל מאמין שהסנקציות אכן יפעלו ואז הוא לא יצטרך להתמודד פחות עם סיפורים מהסוג הבא: "לפני כמה זמן לקחתי את אחד חברי הכנסת ה'סוררים' וביקשתי ממנו למתן את התבטאויותיו", הוא מספר. "אמרתי לו, 'תחשוב על הבן שלי כשהוא רואה אותנו בטלוויזיה, מה הוא חושב עלינו'?. ואתה יודע מה אותו ח"כ עשה? הוא פשוט צחק".