תכנית 100 הימים לנושאי תשתית וסביבה

הבחירות והקמת הממשלה החדשה מהוות הזדמנות פז לפתוח דף חדש בהתייחסות הממשלה לאיכות הסביבה ובריאות הציבור, ולהשקיע את כספי המדינה במקום בו הם ינוצלו באופן המיטבי, לקידום נושאים אלה. ישראל ממתינה לממשלה שתפעל להציב אותה בשורה אחת עם מדינות המערב, בכל הקשור לשימוש יעיל יותר במשאבי הסביבה ובדאגה לבריאות הציבור.

באופן מסורתי, וביתר שאת בשנים האחרונות, מהווה הכנסת במה להצגת נושאים סביבתיים ולקידום חקיקה המגנה על בריאות הציבור. מהכנסת הבאה ייעדרו כמה מחוקקים שהובילו את הפעילות למען הסביבה כמו עמרי שרון, לאה נס, עוזי לנדאו, אילן ליבוביץ, חמי דורון, רומן ברונפמן ועסאם מח'ול. לעומת זאת, הצטרף לכנסת דב חנין המזוהה עם התנועה הסביבתית, והתחזק מעמדם של מיכאל מלכיאור, יורי שטרן ושלום שמחון. סביר, כי מיד עם השבעת הכנסת, יתחילו המגעים להקמת שדולה סביבתית חדשה, שתוביל את הנושא הסביבתי גם בעתיד.

הנושאים הסביבתיים מעולם לא היו קרובים ללבו של אהוד אולמרט, שככל הנראה ירכיב את הממשלה החדשה. הם נתפשו בעיניו, לרוב, כנטל על היזמים, כמכשול בפני פיתוח וכבלתי כלכליים. המשבר הסביבתי בו מצויה ישראל היום מחייב מפנה מהותי בגישה זו, והתנועה הסביבתית מצפה מהממשלה החדשה להכיר בכך ולפעול בהתאם.

ברור לכל, כי אין אפשרות לטפל בכל הבעיות הסביבתיות שלנו בבת אחת. לפיכך, על הממשלה לסמן את המשימות הבוערות, אשר השקעה בהן עכשיו תביא לתמורה הסביבתית-חברתית הגבוהה ביותר.

במהלך מערכת הבחירות פרסמה קואליציה של ארגוני סביבה דו"ח מיוחד, שעקב אחר התנהלות הממשלה היוצאת בנושאי סביבה. הדו"ח חשף ממצאים קשים, על פיהם כספים שהוקצו בתקציב המדינה לנושאי איכות הסביבה הופנו למימון פרוייקטים שונים לחלוטין מאלו עליהם המליצו משרדי הממשלה עצמם בתכניות שהוכנו. הממשלה גם כשלה ביישום החלטה שהיא עצמה קיבלה לפני כשלוש שנים, שהכריזה על אימוץ אסטרטגיה סביבתית.

המשמעות של אי-ביצוע תוכניות אלה היא הפסד כלכלי אדיר למשק. כך לדוגמא, הושקעו בנושא ייעול השימוש באנרגיה רק חמש מאות אלף ש"ח (!) סכום זניח לכל הדעות, כאשר הפוטנציאל לחסכון למשק מוערך ע"י מומחי משרד התשתיות ב-5 מיליארד ש"ח בשנה. פחות משלושה מיליון ש"ח הושקעו בפיתוח אנרגיה סולרית ובלתי מזהמת, על אף שהשימוש באנרגיה כזו יחסוך למשק למעלה מ–400 מיליוו ש"ח בשנה. כל זאת, מבלי לקחת בחשבון את התחלואה ואבדן חיי אדם בגלל זיהום אוויר. מצב זה נוצר עקב היעדר חזון והעדר מנהיגות עקבית, ארוכת טווח בנושאים אלה.

לקראת הבחירות פנו ארגוני הסביבה למועמדים לראשות הממשלה, והציעו להם לאמץ את "תכנית מאה הימים" לטיפול בנושאי תשתית וסביבה. התכנית מתמקדת בנקודות הבוערות ביותר, בהן ניתן למנף השקעה תקציבית להישג כלכלי עצום למשק, יחד עם שיפור משמעותי ביותר באיכות האוויר – ובבריאות – של תושבי ישראל.

בראש ובראשונה על הממשלה להכריז על צינור הגז לחיפה כעל פרוייקט בסדר עדיפות לאומי, הן בתוואי הימי והן היבשתי, לאור התועלות הכלכליות האדירות הגלומות בו ובשל צמצום עלויות התחלואה שמקורה בזיהום האוויר הכבד במפרץ חיפה. בנוסף, עליה להכריז על הקמת תחנת כוח סולרית בנגב כעל פרויקט בסדר עדיפות לאומי ולהקצות לה את המשאבים הדרושים. תחנת כוח כזו, אשר תספק את צרכי הבסיסים הצבאיים המתוכננים להיות מוקמים בנגב, תיצור אלפי מקומות עבודה חדשים, תעודד טכנולוגיות מתקדמות ותביא לחסכון בעלויות התחלואה. הממשלה כבר החליטה בעבר על הקמתה, אך מאז לא קרה דבר.

על הממשלה להשלים ולתקצב את תכנית האב למשק האנרגיה, אשר מעלה אבק במגרות משרד התשתיות, ולהתחיל לפעול באופן אסטרטגי בתחום חשוב ומרכזי זה באופן שיחסוך למשק מיליארדי שקלים. בנוסף, עליה להתוות באופן מיידי תכנית כוללת לשיפור איכות החיים בערים, בהן חיים 93% מתושבי ישראל, ובכלל זה הפחתת זיהום האוויר, תגבור התחבורה הציבורית ופיתוח שטחים ירוקים.

* הכותבת היא מומחית במשפט ומדיניות סביבתית, מנכ"לית חיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה.