עוד כמה לקחים מהבחירות

השחקנית החדשה בזירה, קדימה, אינה אלא מוטציה נחותה של שינוי, מפלגה נחותה בזכות עצמה שנבנתה על הסתה לשנאת דת ודתיים. קדימה מורכבת בעיקר מ-15 המנדטים של שינוי, בתוספת של 14 מנדטים שמקורם בקולות ממפלגת העבודה שנדדו עם פרס ורמון, כמה פליטי ליכוד וגם נשיכה קטנה ממרצ, שקדימה זכתה בהם לאחר שהוכיחה כושר ביצוע של הרעיונות שעליהם מרצ רק דיברה. זוהי הפרופורציה האמיתית של ה"הישג" של אולמרט.

יום לפני הבחירות התלוננה ציפי לבני בצביעות על "ההתמשכות המיותרת של מערכת הבחירות", ביודעה היטב כי האויר יוצא מהבלון של מפלגתה בקצב מסחרר. רק הבחירות קטעו את ההתכווצות, כשהמחוג היורד נעצר על 29.

הטענה כי החיבור של מפלגת העבודה ו"עם אחד" איבד לכאורה 2 ח"כים ביחס לכנסת הקודמת אינה מדוייקת. אין לשכוח, כי פרס וחבורתו גרעו ממנה כמה מנדטים בפרישתם, כמו חלק נוסף שעבר כנראה לגימלאים. לפיכך ההישג של פרץ הינו משמעותי ביותר לאחר שהצליח להשלים חלק גדול מהכח שאיבד על חשבון החוגים המובהקים ביותר של הליכוד בקרב השכבות החלשות.

הליכוד הוא המפרנס הגדול של כל המרוויחים בבחירות. הוא מילא את שורותיהם של ליברמן, ש"ס, גימלאים, העבודה, האיחוד הלאומי וקדימה.

אנשי ליברמן במפלגת 'האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו' מהכנסת היוצאת טענו, כי רוב הקולות בבחירות הקודמות הגיעו ממצביעיהם ו'האיחוד הלאומי' זכה אז מן ההפקר. תוצאות הבחירות מאשרות את הטענה הזו לאחר שקולות רבים עברו כעת מהליכוד אל 'האיחוד הלאומי–מפדל' ולמרות זאת כוחם המשותף ירד.

מדוע התרסק הליכוד? הליכודניקים, בהגיעם לשלטון, התרגלו לזלזל בקהל בוחריהם, לא לקיים את רעיונותיהם הלאומיים ואף להפוך לקבלני הביצוע של רעיונות השמאל. מאידך, האחריות שהם מגלים במישור הכלכלי וצעדי ההבראה לשיקום הכלכלה גובה מהם מחיר אלקטורלי כבד בקרב השכבות שנפגעו. כך היה בממשלת שמיר עם מודעי כשר אוצר ב-92, בממשלת נתניהו ב-99 וכעת. הצירוף של אכזבת הבוחרים מהיעדר מדיניות ימנית, יחד עם הפגיעה הכלכלית, מוביל תמיד לתבוסת הליכוד, כשהפעם היא גדולה מתמיד בהתאם לעוצמת האכזבה.

אין ספק, כי המדיניות הכלכלית של נתניהו בממשלה האחרונה הצילה את המשק מהתמוטטות, אך קצת קשה להשתכנע בצורך לבצע מהלכים כה כואבים כשהחגיגה בשכבות מסוימות שוברת שיאים. הבנקים מרוויחים סכומים בלתי נתפסים של מיליארדי שקלים לשנה, המשכורות של הבכירים טיפסו למימדים דמיוניים והפערים בין עשירים לעניים עקפו את מקביליהם באמריקה מבלי לאותת. השליטה הריכוזית של 18 משפחות הברונים במשק גדלה בשנים האחרונות באופן דרמטי, מצב ששם ללעג את אידיאולוגיית ההפרטה של נתניהו. בנוסף, הניגוד שבין הקלילות בהקצבת עשרת המיליארדים להתנתקות, מול ההתקמצנות על תקציבים חיוניים פוגעת באמינות הטענות של נתניהו. הסאגה של סל התרופות כשהחולים שניתן להצילם מתים לנגד עינינו בגלל כמה מאות מליונים, מקשה על הבוחר הימני להשתכנע שלא ניתן היה להציל את הכלכלה בדרך מרוככת יותר ושסכומי העתק שהקציב נתניהו על חשבון השכבות החלשות לביצוע מדיניות "שלום עכשיו" בהתנתקות היו מיותרים.

הכנסת ה"חברתית" החדשה, מבטאת היטב את חוסר האמון של העם בטוהר הכוונות של ההנהגה הכלכלית שלו. הבוחר הציב מול ברית ההון והשלטון חזית של מפלגות שלא יקפחו אותו בחלוקת השלל.
אין כמו האפשרות ש"מר הון–שלטון", אהוד אולמרט, יעמוד בראשות הממשלה החברתית ביותר אי פעם, כדי להצביע על חוש ההומור של אלוהים.

הצביעות, נורמות השקר והזלזול בבוחרים של הפוליטיקאים של הכנסת היוצאת, שהגיעו לשיא של כל הזמנים באדיבותה של משפחת שרון, הביאה את הציבור למיאוס חסר תקדים מהמערכת הפוליטית עד כדי פגיעה בדמוקרטיה. לפיכך הצבעת המחאה לרשימת הגימלאים מהווה אות כבוד לבוחרים רבים, שבמקום להחרים את הבחירות או להצביע לרשימות מגוחכות, הביעו את מחאתם באופן החיובי, היפה והבונה ביותר.

אגב הגימלאים, מתקבל הרושם שמדובר ברשימה של אנשים רציניים, בעלי רמה גבוהה בכמה ליגות מעל הפוליטיקאי הישראלי הממוצע. יתכן כי הופעתם על הבמה של הקשישים הללו תהיה דווקא משב רוח מרענן בחיים הציבוריים בישראל ואולי אפילו ניתן להעיז ולקוות שתרומתם תתבטא ביותר משיפור תנאי הפנסיה וסל התרופות.

אהוד אולמרט, כמו גם עמיר פרץ, יכולים היו להקים ממשלה יציבה בתמיכת הימין אם היו מרסנים את יצרי ההרס שלהם בנוגע להתנחלויות. אך בעוד שאולמרט אינו יכול לוותר על הפנטזיה הזו שמהווה את הבטחתו היחידה לבוחר, וכן מטעמי שלום בית עם משפחתו השמאלנית הקיצונית, יכול עמיר פרץ כראש ממשלה ליישם את סיסמתו "נלחמים בטרור–מנצחים בחינוך" ולהתרכז במשימה החברתית שהיא משנתו העיקרית.

ניתן להקים ממשלה יציבה בראשות פרץ שתתקיים עד שיגיע המשיח. אז יושיט לנו החמאס יד לשלום ונוכל לחזור ולחדש בכייף את המריבות הפנימיות בינינו. אך קשה להאמין שהיהודים יוותרו על השנאה הפנימית המיותרת, העיסוק המסורתי שכל כך חביב עליהם, וזוהי הסיבה שלא יחלוף זמן רב עד לפגישתנו הבאה עם חברי ועדת הקלפי.