בוסטון רד סוקס, ניו יורק יאנקיז. ניו יורק יאנקיז, בוסטון רד סוקס. 103 שנים של יריבות מרה בין שניים מהמחנות הגדולים והמפוארים של הספורט האמריקאי. הרבה כבר נכתב ונאמר על קללת 86 השנים, על השושלת של היאנקיז, על הבייב, על סטיינברנר, על א-רוד ועל שילינג.
אלא שהעונה הזאת, לפחות לפי הרושם הראשוני, הן לא תהיינה לבד, מכיוון שטורונטו בלו ג'ייז חוזרת לתוך המיקס, עם כוונה לשחזר את הימים היפים של תחילת שנות ה-90, בהם זכתה בשני תארי אליפות. יחד עם השלוש יקשטו את הבית בולטימור, שהולכת מדחי אל דחי בכל שנה, וטמפה ביי.
ניו יורק יאנקיז
מאזן עונה קודמת: 67:95, ראשות ה-AL מזרח והדחה ע"י אנהיים בשלב הדיוויז'ן סירייס.
העברות בולטות: קייל פרנסוורת' הגיע להיות הסט-אפ של מו ריברה במקום טום גורדון, שעבר להיות הקלוזר של פילי. ג'וני דיימון הגיע מהיריבה הנצחית מבוסטון וחתם ל-4 שנים.
עוד עונה עברה שבה לא הצליחו היאנקיז לקחת את הוורלד סירייס והיה צפוי שסטיינברנר יעשה מהלך כדי להביא שם גדול שיחזק את הקבוצה ואולי סוף סוף יחזיר אותה לימי האליפות העליזים של סוף שנות התשעים. אותו שם גדול הוא ג'וני דיימון, אחד מסמלי עונת האליפות של הרד סוקס, שהוחתם לארבע שנים וסגר ליאנקיז שני חורים רציניים בעמדת הסנטר פילד וכליד אוף היטר שיאפשר לדרק ג'יטר לחזור לחבוט שני, כמו שהוא אוהב.
למרות ירידה בגניבות הבסיסים ובהליכות שלו בשנתיים האחרונות, דיימון הוא עדיין אחד הליד אוף הכי יציבים בליגה והוא מחזק ליין אפ חזק מלכתחילה שיכלול, חוץ ממנו, את אלכס רודריגז (ה-MVP להזכירכם), גארי שפילד, ג'יטר, הידקי מאטסוי וג'יאמבי המתאושש. כמו שמאיה בוסקילה היתה אומרת - א-מ-א! מה שכן, לגבי ההתאמה של דיימון לשחק לאורך זמן בעמדת הסנטר פילד ביאנקי סטדיום יש עדיין ספקות. דיימון הוא שחקן הגנה מעולה, שלא פוחד ללכת על כל כדור, וזה בהחלט יעזור באאוטפילד הרחב של הברונקס. הבעיה של דיימון היא היד החלשה ממנה הוא סובל, ואם נוסיף לכך את גילו המתקדם יחסית, שצפוי לקצר את הטווח שלו עוד יותר עם הזמן, הרי שהרבה רצי-בסיסים הולכים לחגוג על הניו יורקים בשנים הקרובות. גם הנטיה של דיימון להיפצע ושאלת ההתאמה שלו למסגרת המשמעתית הנוקשה שמציבים היאנקיז מעוררים ספקות לגבי נכונות ההחלטה להביא אותו לברונקס.
אבל, עם כל הכבוד לדיימון, הבעיה מספר אחת של היאנקיז בשנתיים האחרונות (ולמעשה, מאז לקחו את האליפות האחרונה, בשנת 2000) היתה ונשארה ההגשה הפותחת שלהם, ובנושא הזה לא עשה הבוס שום מהלך משמעותי. הרוטציה תמשיך להישען על רנדי ג'ונסון המזדקן, שהובא בשנה שעברה בסכום שיא ולא עמד בציפיות, ועל מייק מוסינה, שכבר שנתיים לא מצליח להגיש יותר מ-180 אינינגים. גם שאר הרוטציה לא נראית ממש מבטיחה, עם שמות כמו קארל פבאנו אהרון סמול (או ארהל'ה קטנצ'יק בלשון העם) וצ'ין מינג וונג הצעירים, שנתנו עונה ראשונה טובה והשאלה הגדולה היא אם יתמידו או שישקעו.
הבולפן ימשיך לעבוד שעות נוספות גם השנה, ואם הזרוע של מריאנו ריברה לא תיפול הם צפויים להמשיך להיות הגורם היציב בקבוצה, לפחות עד הפלייאוף.
התחזית: ה-AL מזרח נראה השנה קשה מהרגיל עם התחזוקתה של טורנטו אבל עונה של 90-95 ניצחונות, כמו גם ראשות הבית נראית כמעט בלתי נמנעת. בפלייאוף זה יהיה סיפור אחר, ואלא אם יבוא חיזוק לפיצ'ינג באמצע העונה, הבוס יסיים גם את העונה הזאת מתוסכל.
בוסטון רד סוקס
מאזן בעונה שעברה: 67:95, עלו לפלייאוף כויילד קארד ועפו בשלושה משחקים חלקים בדיוויז'ן סירייס לאלופה שבדרך, הוייט סוקס
העברות בולטות: כל העולם ואשתו. ג'וני דיימון סיים את חוזהו וחתם אצל היאנקיז. המגיש ג'וש בקט, שחקן הבסיס השלישי מייק לואל והרליבר גיירמו מוטה הובאו מהמארלינס בתמורה לפרוספקטים והשורטסטופ אדגר רנטריה נשלח לאטלנטה בשביל אנדי מרטה. יותר מאוחר נשלחו מארטה ומוטה לקליבלנד בשביל האאוטפילדר קוקו קריספ. מארק לורטה, שחקן הבסיס השני, הגיע מסן דייגו בתמורה לתופס דאג מיראבלי והשורטסטופ אלכס גונזאלס חתם כשחקן חופשי. ברונסון ארויו נשלח לסינסינטי ובמקומו הגיע האאוטפילדר ווילי מו פניה, בטרייד שחתם, בינתיים, את החורף המטורף של הסוקס.
מהקבוצה שלקחה את האליפות לפני שנתיים נשארו שרידים בלבד, וג'וני דיימון, אולי האיש שסימל יותר מכל את אותה קבוצת ה"אידיוטים", שעשתה את הקאמבק הגדול בהיסטוריה מול היאנקיז, עבר לאותם יאנקיז והוכיח שוב שלספורטאי מקצוען הכסף הוא בסופו של דבר, הדבר הכי חשוב. מני רמירז עשה כהרגלו צרות בפגרה, אבל בסופו של דבר נשאר בקבוצה ויחד עם דיוויד אורטיז, האיש והתחת, הם עדיין מהווים את צמד החובטים האימתני בליגה.
קוקו קריספ הוא בחור צעיר שאמור להיכנס לנעליים הגדולות שהשאיר אחריו דיימון, הן בסנטר פילד והן בעמדת הליד אוף. בעוד שנתיים-שלוש, כשהאחוזים של דיימון ימשיכו לרדת והוא יתקשה להתרוצץ באאוטפילד העצום של יאנקי סטדיום, בעוד קריספ ילמד לנצל לטובתו את השדה השמאלי הקצר של פנווי פארק, כולם יגידו איזה עיסקה מוצלחת בוסטון עשתה. בינתיים, העונה הקרובה אמורה להיות שנת התאקלמות, הן לאאוטפילד הבעייתי של פנוויי והן ללחץ של לשחק בעיר חולת בייסבול כמו בוסטון וקריספ צפוי לתרום לייצור הראנס של בוסטון, אבל אין לצפות ממנו למה שדיימון סיפק בשלוש השנים האחרונות. התוספת של לורטה ביחד עם ג'ייסון וריטק, התופס הותיק, וקווין יוקיליס שעשה הסבה לבסיס הראשון צפויים להשלים ליין אפ התקפי משובח.
שאלה פתוחה היא שאלת השתלבותו של מייק לואל, שנתן עונה איומה אשתקד אבל חזרה שלו למספרים שניפק לפני שנתיים תאפשר לבוסטון להתחרות שוב עם היאנקיז על תואר הקבוצה ההתקפית ביותר בליגה.
מבחינת הגשה, יש בבוסטון יותר אי ודאות מאשר סנטרים לדיוויד וולס. קורט שילינג, עוד אחד מאותם גיבורי אליפות, חזר מוקדם מדי שנה שעברה מהפציעה שכפתה עליו להגיש עם קרסול תפור בסדרת האליפות, ונתן את העונה הגרועה בקריירה שלו. ההצלחה של הסוקס תלויה במידה רבה ביכולתו של האס המזדקן שלהם (כבר בן 39) לחזור לדומיננטיות שלו ולהתגבר על הפציעה, שיש טוענים שכבר גמרה לו את הקריירה. מגיש נוסף שבו תלויים הרד סוקס הוא ג'וש בקט, שאין שום ויכוח על יכולת ההגשה המשובחת שלו אבל הבריאות שלו, בעיקר יבלות חוזרות ונשנות, מנעה ממנו להגיש ביציבות עונה. מאחורי השניים הללו יתייצבו המגיש הותיק טים וויקפילד, המגיש הותיק עוד יותר דייוויד וולס והפיצ'ר הלא יציב מאט קלמנט, כשג'ון פאפלבון הצעירים מחכים אף הם להזדמנות שלהם.
גם הבולפן הוא לא ממש אי של יציבות, כשקית' פולק (גיבור אליפות כבר אמרנו?) ינסה להשאיר את העונה האחרונה הנוראית מאחוריו (זה יהיה גורלי לקריירה שלו מבחינה כספית בשנת חוזה), כשמייק טימלין הותיק ימשיך כסטאפ וקלוזר לעת צרה וקרייג הנסן הרוקי גם הוא במיקס להתחרות על העמדה, במידה ופולק ימשיך בהתדרדרות שלו.
התחזית: אוהדי הסוקס ייאלצו לראות את הקבוצה שלהם עוברת עונה בינונית והסיכוי לווילד קארד, במיוחד לאור ההתחזקות של טורנטו, נראה כמו תקוות שווא. בוסטון תשיג מאזן 500 ואולי קצת יותר ותסיים העונה עם 85-80 ניצחונות תוך שהיא צופה, לראשונה אחרי שלוש שנים, בפלייאוף מהבית.
טורונטו בלו ג'ייז
מאזן עונה שעברה: 82:80 מקום שלישי ב-AL מזרח
העברות בולטות: בעלי הג'ייז התנהלו כאחוזי אמוק בפגרה וקנו מכל הבא ליד איי ג'יי בארנט, המגיש הפותח של פלורידה, חתם לחמש שנים, בי ג'יי ראיין, הקלוזר שבא מבולטימור, חתם אף הוא לארבע שנים. טרוי גלאוס הגיע מאריזונה בטרייד ובנג'י מולינה הקאצ'ר הגיע כפרי אייג'נט.
הבלו ג'ייס חזרו שנה שעברה למקומם הטבעי במקום השלישי ב-AL מזרח, מקום אותו השיגו ב-7 מ-8 העונות האחרונות, אבל נראה שניצני שינוי נראים בטורונטו הקפואה. בעלי הג'ייז החליטו להגדיל את הפיירול משמעותית, והביאו פחות או יותר כל פרי אייג'נט חם שהיה בשוק. ראיין נתן עונת שיא שנה שעברה באורליוס וההימור עליו, גם אם לטווח ארוך, נראה כמו כזה שישתלם לקנדים לאורך זמן, לאור הקושי להשיג קלוזר אמין בימים אלו.
ההחתמה של בארנט, לעומת זאת, היא הימור הרבה יותר גדול. הזורק העוצמתי (מסוגל להגיע ליותר מ-100 מייל לשעה) שהגיע מהמארלינס נפגע פעמים רבות מפציעות בעונות קודמות, ולמעשה לא השיג יותר מ-12 נצחונות בעונה באף אחת מ-7 העונות שלו בליגה הבכירה. מה שכן, אם בארנט יצליח לממש את הפוטנציאל שלו (ואלוהים יודע שיש לו המון פוטנציאל), השילוב שלו עם רוי האלידיי, אולי הפיצ'ר הטוב בליגה (כשהוא לא פצוע) יתן לג'ייז דואל של 1-2 קטלני בתחילת הרוטציה שלמעט קבוצות בליגה יש.
הליין אפ של טורונטו קיבל חיזוק משמעותי בקטגוריית הכוח עם צירופו של גלאוס (37 הומרים עונה שעברה). יחד עם וורנון וולס, שינסה לשחזר את הישגי עונת 2003, ולייל אוברביי שהצטרף אף הוא, לטורונטו יש יכולת לשים מספיק ראנס על הלוח כדי להתמודד עם היריבות הבכירות לבית, בוסטון וניו יורק.
התחזית: זאת תהיה עונה טובה לג'ייז אבל זה עדיין לא יהיה זה הליין אפ לא מספיק מאוזן, הרוטציה מלאה בצעירים לא בשלים ולבולפן חסר סט-אפ נורמלי. עונה של 85 ניצחונות ומקום שני ב-AL מזרח יתנו תקווה לעונה הבאה.
בולטימור אוריולס
מאזן בעונה שעברה: 88:74
העברות בולטות: קווין מילאר חתם לבסיס הראשון במקומו של רפי פלמיירו שפרש. קריס בנסון הגיע בטרייד מהמטס בתמורה לחורחה חוליו (לא הפסד גדול, זה בטוח), ראמון הרננדז הקאצ'ר חתם לארבע שנים.
גם בולטימור חזרה למקומה הטבעי במקום הרביעי בבית המזרח בשנה שעברה, ולמרות מספר החתמות מענינות בפגרה, אין ספק שהבאתו של ליאו מזוני, מאמן הפיצ'רים של אטלנטה, כמנג'ר החדש של הקבוצה, היא ההחתמה החשובה מכולם. מזוני נודע כבעל מגע קסם בכל מה שנוגע למגישים והוא חתום על ההצלחה של כמה מהפיצ'רים הבולטים בעידן מאה (או משהו כזה) אליפויות הבית הרצופות של אטלנטה ברייבס. בבולטימור יהיה למזוני חומר מצוין לעבוד איתו, כשהרוטציה של האוריולס מכילה חבר'ה צעירים ומוכשרים כאריק בדארד, דניאל קבררה, ברוס צ'ן ורודריגו לופז.
גם בהתקפה לא חסרים לבולטימור תותחים. הבולט בהם הוא מיגל טחאדה השורטסטופ, שלמרות שהביע רצון לעזוב בפגרה, נשאר בסופו של דבר ואליו יצטרפו מלווין מורה, חאבי לופז ובראיין רוברטס, שינסה לשחזר את החצי הראשון של שנה שעברה. בבולפן ייצטרכו בבולטימור בעיקר להתפלל, כשבעמדת הקלוזר יפתח כנראה כריס ריי הבלתי מנוסה ויגבה אותו לה טרוי הוקינס, שבניסיון שלו עדיף לא לקנא.
התחזית: ההצטרפות של מאזוני והעזיבה של הגורמים המפריעים, סוסה ופלמירו, מעלה אפשרות לעונת הפתעה של בולטימור. אנחנו נלך עם זה עד הסוף ונהמר על מקום שלישי בבית ה-AL מזרח (כן, כן, לפני בוסטון) עם 85 ניצחונות.
טמפה ביי דוויל רייז
מאזן עונה שעברה: 95:67
העברות בולטות: דני באעז הקלוזר האליל, עבר לדודג'רס בטרייד בתמורה לפרוספקטים. לא הרבה קרה חוץ מזה.
טמפה לטעמי היא אחת הקבוצות הסימפטיות בליגה, ואחרי שעשתה קצת רעש שנה שעברה (ובעיקר עיצבנה את היאנקיז) יש לה סיכוי השנה לעבור את רף 70 הניצחונות, לראשונה בתשע שנות הקבוצה. הליין אפ של טמפה מורכב משחקנים צעירים ומהירים כמו קארל קרופורד וחוליו לוגו וכמה כאלה עם יכולת חבטה מצוינת, כמו חורחה קאנטו ואוברי האף. בנוסף, צפוי להתחיל לשחק באאוטפילד הפרוספקט מספר אחד בליגה, דלמון יאנג, שאמור להפוך למפלצת רצינית בשנים הקרובות.
הפיצ'ינג של טמפה תמיד היווה בעיה וגם השנה זה לא נראה שונה. למעט סקוט קאזמיר שמראה ניצוצות, שאר הרוטציה הפותחת מסתובבת סביב ERA של 5-6 ומקייסי פוסום, סת'"בחור טוב" מקלונג ומארק הנדריקסון אין מה לצפות להרבה יותר. גם על הבולפן עדיף לא להכביר מילים.
התחזית: יישתפרו מעט ובעיקר יפריעו לקבוצות הגדולות של הבית. לא שזה יעזור להם הרבה, 70 נצחונות ומקום אחרון בבית.