שידורי המהפכה

נורית אמיתי קוראת למחוקק לשוב ולעיין בחוק הבחירות - דרכי תעמולה ולהתאימו לעידן אוטוסטראדת המידע חסרת המעצורים והמחסומים של דורנו

נורית אמיתי

התקשורת אשמה, לא מאוזנת, בעד "קדימה" ומגבה אותה, שונאת את ביבי, מבליטה באור שלילי את האנגלית של עמיר פרץ, מציגה סקרים המשפיעים על הבוחר ומתעלמת מהמפלגות הקטנות. אלו רק חלק מהטענות שעלו נגד אמצעי התקשורת בימים שלפני הבחירות.

אלא שלבאי בית המחוקקים בכנסת ה-16 וקודמותיה, אין על מה להלין. הם יכלו במהלך ישיבתם שם בשנים האחרונות, בכיסא עור מרופד, לעשות מעשה ולתקן את "חוק הבחירות (דרכי תעמולה), בשידורי רדיו או טלוויזיה".

החוק, כידוע, אוסר תעמולת בחירות בתקופת 60 הימים שלפני הבחירות. אלא שתכני ההווה ועובדות החיים מול פרשנות החוק ברוח ימים אלו, יצאו מהקשרם אל מול הזינוק המטאורי שעברה התקשורת בשנים האחרונות. הרציונל בחקיקה היה חשש שאמצעי השידור הממלכתיים ינוצלו, על ידי מפלגת השלטון, והאחרות יקופחו. לא כך היום, אל מול השידור המסחרי על ערוציו הרבים והמגוונים. בנוסף, את האיזון הנדרש בין חופש הביטוי לקיום השוויון, נועדו להשיג תשדירי תעמולה שהוסדרו בחוק הנדון.

אכיפת החוק כפי שהוא מובא היום, יש בה קושי בעיקר בחלק הדן באיסור קיומה של "תעמולת בחירות". הסיבה: המחוקק שכח להגדיר מהי תעמולת בחירות. בשנת 1992, סייע בית המשפט למחוקק כשהגדיר מהי 'תעמולת בחירות' במסגרת פרשת זווילי וקבע כי כתעמולת בחירות ייחשב "שידור הכולל הטפה ישירה למען מפלגה או רשימת מועמדים, או תקיפת מפלגה או רשימה יריבה", וגם שידור שהאפקט הדומיננטי שלו אינו חדשותי, אלא תעמולתי.

אין ספק, שקיים צורך דחוף להקים וועדה שתבחן מחדש את החוק, פרשנותו, אוכלוסיית היעד אליו הוא מכוון והאם אכן הוא ממלא את ייעודו. מאידך, אולי כדאי לבחון האם חקיקה זו כלל רלבנטית והאם בהעדר חוק מישהו עלול להיפגע.

לעניין זה ייאמר, כי בבחירות אלו מספר התלונות הנוגעות באמצעי תקשורת ושידורי תעמולה היה זעום וכמעט כולן נדחו על הסף. עם זאת חייבים להזכיר את הכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2 לעניין בנימין נתניהו, שם קבעה השופטת דורית בייניש, כי הליכוד צדק וכי לאורך השידור ננקטה כלפי נתניהו עמדה בלתי אוהדת.

יש להוסיף לאפשרות ביטול החוק גם את הסקרים, שהוכיחו כי שיעור המאזינים והצופים בתעמולת הבחירות המשודרת על פי חוק, הינו שולי ביותר. אין זה סותר את העובדה שהמקוריים מבין התשדירים מוצאים דרכם הישר לתכניות הסאטירה השונות, כמו הזירעונים של מרצ.

חשוב לציין, כי מי שרוצה לאמץ את השיטה האמריקאית צריך להביא בחשבון ששם, עבור שידורי בחירות, משלמים המועמדים. יש גם לבחון את הסוגייה, כי לוועדת הבחירות אין כוח כלשהו להתמודד מול פרסומת באינטרנט, בטלפונים ניידים ודואר זבל למכביר המגיע לאזרחים.

כאן יש להעלות גם את השאלה: האם לתכניות סאטירה אין השפעה על הבוחר, כשהוא עורך את חשבון הנפש שלו? האם להשפעה המצטברת בהתאמה למה שספג ושמע הצופה מהתקשורת אין כדי להסיטו מהכרעתו בקלפי?

בשבועות האחרונים היינו עדים להתרחשויות שונות וחילוקי דעות רבים וקשים בכל הנוגע לשידורים שונים הנוגעים סביב סוגיית הבחירות הקרובות ומעורבות התקשורת בהם. יוצא אפוא, שהתקשורת הממלכתית והמסחרית שינתה פניה במהלך השנים האחרונות, כמו גם מדיניות האכיפה הנוגעת לתעמולת הבחירות ושאר עניינים ונושאים הנוגעים בתקופה שבטרם הבחירות. לאלו נוספו אירועים מדיניים, צבאיים וציבוריים המחייבים הצגת המתמודדים אל מול פני האומה, בלא כל קשר להיות התקופה תקופת בחירות - למשל חילוץ רוצחי השר רחבעם זאבי מכלא יריחו.

החוק,נכון לעכשיו, נותר יבש ונכלם. אתם, חברי הכנסת הבאה, עשו מעשה: בחנו את החוק, סקרו את דעת הקהל ובעיקר, עשו מעשה בנדון ומהר, כי מי יודע מתי יהיה הסיבוב הבא.

* עו"ד נורית אמיתי היא חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully