רק לא קדימה

מאוחר מדי החל ציבור הבוחרים לקלוט את הסכנה הכרוכה בתפיסת השלטון בישראל על-ידי אולמרט ומרעיו וכינון משטר המבוסס על שחיתות וטרנספר ("התכנסות"). הסיסמא "רק לא קדימה" החלה לחלחל וגרמה, רק ב"זמן פציעות", לכיווץ המפלצת המגלומנית מ-40 פלוס מנדטים ל-29 בלבד, פחות מרבע מהכנסת החדשה. לו נמשכה מערכת הבחירות כמה שבועות נוספים, היתה קדימה נשחקת עוד, וסכנתה היתה פוחתת עוד יותר.

המסר של "רק לא קדימה" נכון וראוי לבדיקה, גם אחרי הבחירות. האריתמטיקה של תוצאות הבחירות מאפשרת מימוש הרעיון, אם כי מצריכה "ויתורים כואבים" מצד רבים וטובים. אבל, סכנת קדימה חמורה מאד, ולכן ראוי שהנושא ייבדק, ולא יידחה על הסף.

כאשר אולמרט מוביל את הרשימה הגדולה, שכבר איננה כה גדולה, יש מקום לבחון את האפשרות של כינון ממשלה על-ידי ראש הרשימה השנייה בגודלה, עמיר פרץ. לנוכח ההשערה במפלגתו, שעיקר כוחם של הגימלאים בא להם מהעבודה, ייתכן שממילא העבודה והגימלאים ייצרו גוש בן 27 ח"כים. במצב זה, יהיו בכנסת 2 סיעות כמעט זהות בגודלן. במצב זה אין הכרח שדווקא אולמרט יהיה ראש הממשלה. הדבר תלוי בימין.

מחנה הימין, המונה 51 ח"כים (הליכוד, האיחוד הלאומי- מפדל, ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה), אם יפעל בתבונה ובשיתוף פעולה, יכול להתייצב לימינו של עמיר פרץ, ויכול להמליץ עליו ולסייע לו לזכות בראשות הממשלה כרע במיעוטו, ובלבד שיקדיש את כהונתו לעיסוק בסדר היום החברתי שעליו נלחם כל ימיו, ויתנתק מרעיונות העוועים של גירוש אזרחים מבתיהם בארצם בגלל יהדותם.

מדובר בעיסקת חבילה: עמיר פרץ ומפלגתו, המטיפים - לא בלי צדק - להעברת מרכז הכובד של עיסוק הממשלה לתחומי החברה והחינוך, יוכלו לפעול בהתאם לחלק היותר חשוב להם במצעם. כך, לא זו בלבד שתתממש שאיפתו האישית של פרץ להיות ראש ממשלה, אלא שהוא אף יוכל לפעול למימוש עקרונות חשובים במצע שאיתו רץ לבחירות.

בתמורה, יהיה עליו להקפיא את העיסוק הכפייתי של ממשלות ישראל מאז אוסלו בהקמת מדינה לאויב במקום בטיפול בצורכי החברה והכלכלה של ישראל. הטענה שההתנחלויות הן מכשול לשלום ולכלכלה היא שקר והסתה. בנוסף, מעבר לשיקולים האידיאולוגיים, ישראל אפילו אינה יכולה לממן את הרפתקת הגירוש והיישוב מחדש של רבבות רבות מאזרחיה - מעשה, שנוסף על כל נזקיו האחרים, גם ישבור את כלכלתה שרק התחילה להתאושש. לפיכך, "ויתור כואב" של פרץ ומפלגתו על מעשים אנטי-חברתיים ואנטי-חינוכיים כמו גירוש בני-אדם מבתיהם, הוא תמורה ראויה עבור תמיכת הימין בו לראשות הממשלה.

קווי יסוד של מלחמה בטרור ושיקום החינוך עולים בקנה אחד עם סיסמת הבחירות של העבודה, אינם סותרים את עקרונות הימין, ויכולים להוות מכנה משותף ראוי לממשלה שבה ישתתפו הגורמים האחראים, ו"רק לא קדימה".

לפני שעמיר פרץ רץ לזרועותיו של אולמרט, כדאי שיבדוק יחד עם אחרים את היתכנותו של שיתוף פעולה מסוג זה.

* הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005.