ההפגנות בפריס – דיווח מיוחד

בסביבות השעה חמש וחצי בערב מגיעה השיירה הארוכה לכיכר הרפובליק, התחנה האחרונה במסעם של המפגינים, שחצו את פאריז בתהלוכה שארכה שלוש שעות והחלה בפלס ד'איטלי. למפגינים הצעירים הצטרפו איגודי העובדים, שהקפידו לשלהב את הנוער הנרגש ממילא, ששמח לספק תמונות מרדניות לנחיל העיתונאים שצעד לצידם. בכיכר חיכו להם ניידות משטרה מצוידות בכל טוב; זרנוקי מים, גז מדמיע ומאות שוטרים.

העיר כולה היתה כמעט משותקת במשך כל היום במסגרת השביתה הכללית, שנועדה לחזק את מאמצם של הצעירים להביא לביטול ה CPE חוק העבודה החדש, שיזם ראש הממשלה, שקובע שניתן לפטר ללא הסבר או התראה מוקדמת צעירים בין הגילאים 18-26 בשנתיים הראשונות לעבודתם.

כוחות משטרה רבים הוצבו בעיר כבר משעות הבוקר, ועכשיו עם הגיעם של המפגינים ליעדם הסופי, כולם כבר היו מוכנים לשיאו של היום. הצעירים רצו לכיכר והחלו לטפס על הפסל הגדול שבמרכזה, בנסיון לתלות עליו את השלטים הגדולים איתם צעדו בשעות האחרונות. כשהקהל החל להתגודד ונראה שהעניינים מתחילים לצאת משליטה, המשטרה התחילה בנסיונות לפנות את הקהל. אחרי השוטרים הבינו שהסירנות אינן מאיימות על המפגינים, התמלא האוויר בגז מדמיע וזרנוקי המים החלו להתיז בנסיון לצנן את האווירה. בשלב זה ג'ונתן תפס אותי בשרוול "תכירי, זאת צרפת", הוא חייך תוך כדי שהבריח אותי בריצה לרחוב צדדי.

עשר דקות אחרי כן וג'ונתן איטח והחברים שלו, כולם סטודנטים לתואר שני במדעי המדינה בסורבון, מתכנסים בבית קפה במרחק בטוח מספיק מהכיכר. הם חבורה די גדולה, שמשתתפת בהפגנות כבר מיומן הראשון לפני יותר מחודש, "כולנו מזניחים ביחד את המאסטר שלנו" מגחך ג'ונתן. האוניברסיטאות בצרפת מושבתות כבר כמה שבועות ולאחרונה הצטרפו אליהן גם מספר תיכונים. "הבחינות עומדות להגיע בקרוב, אבל אנחנו מתעודדים מהעובדה שכולנו באותו סיוט" מספר כריסטוף פרייל בן 22, "אנחנו מוכנים לשים את עצמנו בצד בשביל הרעיון הכללי שהוא חשוב יותר, גם קשה לי להאמין שהאוניברסיטאות יתעלמו מהמצב ויכשילו אותנו בכוונה". מריון ברס, גם היא בת 22, מתקיפה אותי ישר בשאלות "אז קדימה ניצחו או שהקולות הצפים עברו לעבודה?". היא מגלה בקיאות מרשימה בפוליטיקה הישראלית ומכירה את השמות של כל המפלגות בארץ, רק קצת קשה לה להבדיל בין פרס לפרץ, "בצרפתית מבטאים את שני השמות אותו דבר" היא אומרת לי בקריצה.

ברס גאה להיות חלק מהנוער הצרפתי בימים אלה "כל הזמן אומרים כאן שהצעירים הצרפתים לא יודעים כלום, שאין להם מושג בכלל מה זה שמאל או ימין ועכשיו אני ממש מרגישה שהצעירים והשמאל בפרט התעוררו. פתאום בהפגנות מתחילים לדבר, לגבש רעיונות, להיות מעורבים בתהליכים שקורים בחברה שלנו". כשאני שואלת אותה לגבי האופי האלים שמקבלות ההפגנות היא עונה, שחבל לה לראות את מה שקורה אך היא גם מסוגלת להבין את המתפרעים "זה קל להגיע לאלימות, ובנוגע לצעירים מהפרברים שהצטרפו להפגנות זה באמת כבר המוצא האחרון שלהם". כריסטוף מסכים, "זה נכון שההפגנות הפכו אלימות וזה קורה כי הפרברים אלימים מאוד היום, לדעתי אנחנו מתסתכנים במהומות אלימות הרבה יותר מאשר בנובמבר, אם הממשלה לא תתחרט ותבטל את החוק. הם אומרים שיצרו את החוק בשביל ליצור הזדמנויות ומקומות עבודה לאותם צעירים, אבל לדעתי המחיר שנשלם הוא פשוט יקר מדי והתוצאה לא תהיה יעילה, לכולנו יחכה עתיד לא יציב. אי אפשר לראות דברים בנפרד, ההפגנות עכשיו הן ההמשך הישיר של המהומות בנובמבר, של מה שקורה היום בצרפת שמעמידה את היציבות הכלכלית והחברתית שלה בספק מתמיד. אומרים שאי אפשר לעשות רפורמה בצרפת כי כולם ישר יוצאים לרחוב, אבל אני חושב שזה אפשרי אם מדברים, אם הדברים נולדים מתוך הסכמה".

ככל שעוברות הדקות מצטרפים עוד ועוד חברים לקפה ואיתם מגיעות גם השמועות על כשלושה מיליון מפגינים, שצעדו ברחבי צרפת. שמועות שמעלות חיוך של שביעות רצון על פניהם של הנוכחים. "את רואה, החבר'ה מהסורבון דואגים לעתיד של כולם" אומרת לי מריון "בסוף גם יבינו שם בממשלה שצריך להשקיע באזרחים ולא להגביל אותם. לסורבון יש משמעות סמלית בצרפת והוא מצליח ליצור סולידריות ברמה לאומית".

כולם מוכנים להאבק עד הסוף ורק סוף אחד ראוי מספיק בעיניהם, ביטול הרפורמה. כריסטוף מצהיר ש"הם ניסו לרמות אותנו כשהעבירו את החוק בזמן חופשת הסמסטר, חשבו שזה ימנע מאיתנו להפגין... אנחנו מוכנים לדבר עם הממשלה אבל לא נוותר על ביטול החוק. צרפת לא במצב טוב, אבל אני מקווה שב-2007 (שנת הבחירות הקרובה בצרפת) נמצא צרפת סוציאליסטית יותר".

כשאנחנו יוצאים מהקפה ומתחילים לחזור הביתה, מנסה ג'ונתן לפשט את המצב עבורי "ה CPE זה בעצם סמל" הוא אומר, בזמן שאנו חוצים את בולוור בון מרשה שעוד עמוסה במפגינים "סמל לחברה שמצבה רע מאוד והיא לא מצליחה למצוא פתרונות שיתנו תקווה לצעירים".