ב-22 בפברואר 1993, קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה לייסד בית דין (טריבונל) בינלאומי לשפיטת פושעי מלחמה בשטחי יוגוסלביה לשעבר. בהצבעה אנונימית הורתה מועצת הביטחון על הקמת פורום הזוכה למנדט בינלאומי - לראשונה מאז בית הדין לשפיטת מנהיגי המפלגה הנאצית בנירנברג, לאחר מלחמת העולם השניה. בבסיס הקמתו של בית הדין עמדה ההנחה, שאת ההיסטוריה כותבים אולי המנצחים, אך גם הם אינם משוחררים מלתת בפניה את הדין.
מדלן אולברייט, אז שגרירת ארצות הברית באו"ם ולימים מזכירת המדינה האמריקאית, אמרה ביום ההחלטה: "היום נשמע במועצה הד חוזר - עקרונות נירנברג אושרו מחדש. הלקח, לפיו כולנו חייבים לתת דין וחשבון בפני החוק הבינלאומי, נחקק בזיכרון הקולקטיבי שלנו". ארגון זכויות האדם של האו"ם היה שותף להתלהבות. הוא קבע כי בכמה מובנים בית הדין הוא "אפילו חשוב יותר" מנירנברג. "היום, לראשונה, הקהילה העולמית פועלת להביא מנצחים לכאורה למשפט על פשעיהם".
לפי כתב המינוי "לבית הדין הבינלאומי תהיה הסמכות להעמיד לדין אנשים האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי". בין היתר, מתייחסת סמכות הטריבונל, שמושבו בהאג שבהולנד, לשפיטת הפרות חמורות של ועידת ז'נבה, 1949; הפרות חוקי המלחמה; רצח עם; ופשעים נגד האנושות. גזר הדין המקסימלי שיכול בית הדין לקבוע הוא עונש מאסר.
ביקורת על הקמת בית הדין
ייסוד הטריבונל עורר ביקורת משפטית ואקדמית. פרוספור שלמה אבינרי מהאוניברסיטה העברית ציין כי הרכבו של בית הדין בעייתי, שכן כגוף של האו"ם, הוא משקף את הרכב הארגון הבינלאומי, שרוב מדינותיו אינן דמוקרטיות. עוד נטען כי לבית הדין הבינלאומי ניתנת סמכות בלא אחריות, וכי השופטים הממונים מקבלים בו למעשה החלטה, שלא תהיה לה שום משמעות על החברות להן הם שייכים ובהן הם חיים. ולבסוף, גורס פרופסור אבינרי, קל להסגיר את נשיאה המודח של יוגוסלביה להאג, אך לא כך הוא לגבי מנהיגי מדינות חזקות יותר. לדבריו, אין להעלות על הדעת, שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שממשלתו אחראית לפשעי מלחמה בצ'צ'ניה, שאינם נופלים בחומרתם מאלה של מילושביץ' וחבורתו, יועמד לדין בהאג.