יוגוסלביה: פאזל שחלקיו התפזרו

ב-1945 הקים טיטו, גיבור הפרטיזנים הסלביים, את הפדרציה של העמים הסלבים הדרומיים, אותה כינה יוגוסלביה (יוגו בסרבית משמעו דרום). הפדרציה מנתה שש רפובליקות שוות – קרואטיה, מונטנגרו, סרביה, סלובניה, בוסניה-הרצגובינה ומקדוניה. למחוזות ווז'בודינה וקוסובו ניתנת אוטונומיה. יוגוסלביה היוותה חלק מהגוש הקומוניסטי שקם במזרח אירופה, אך שמרה על יחסים תקינים עם המערב. טיטו לא הסתפק באיחוד מדיני בלבד, אלא פעל לגיבוש שש הפדרציות ועמיהם לכדי יחידה חברתית מאוחדת על ידי מערכת חינוך, טשטוש ההבדלים ואפשרות הגירה של בני הרפובליקות בכל רחבי הפדרציה.
יוגוסלביה התנהלה על מי מנוחות עד שנות השמונים, אז השתנו הנסיבות: מותו של טיטו, המייסד והמנהיג הבלתי מעורער ב-1980, הביא לפגיעה ביציבות היוגוסלבית, דבר שבא לידי ביטוי עם תחילת הפרסטרויקה בברית המועצות ומזרח אירופה. אם עבור רוב מדינות האזור הפרסטרויקה היתה "אביב העמים של המאה העשרים", עבור יוגוסלביה היא בישרה את תחילת הפורענות. הפדרציה נחשפה במלוא מערומיה - ערב רב של עמים, שלכל אחד מהם הזהות הלאומית, הדת, השפה והמטען התרבותי שלו.

פרישתה של סלובניה מהפדרציה ב-1992 סללה את הדרך לקרואטיה, בוסניה-הרצגובינה ומקדוניה, שהלכו בעקבותיה. חלקי הפאזל התפזרו ואזור הבלקן הפך לאי של אי יציבות באירופה. בבוסניה, המורכבת מפאזל בלתי אפשרי של מוסלמים, סרבים וקרואטים, מתפתח סכסוך עקוב מדם בין הסרבים, המבקשים להישאר בריבונות יוגוסלבית, ובין המוסלמים הבוסנים. באותה תקופה מתחיל הטיהור האתני של המוסלמים מהאזור. הצבא הבוסני, שרוב אנשיו מוסלמים, נלחם במקביל בחזית אחרת נגד הבוסנים-קרואטים, ששואפים לצרף את בוסניה ל"קרואטיה הגדולה".

ב-1995, לאחר שלוש שנות מלחמה, גירוש, מעשי אונס וטיהור אתני, חותמים הצדדים הלוחמים על הסכם דייטון, הרבה בעקבות לחץ בינלאומי. לפי ההסכם, יוקמו שתי ישויות ממשל עצמי בבוסניה - הרפובליקה הבוסנית-סרבית והפדרציה המוסלמית-קרואטית. לכל אחת מהישויות ממשלה, פרלמנט וצבא משלה. קרואטיה מחזירה לעצמה את רוב השטח שנכבש על ידי הסרבים, ובמקביל נמלטים כ-200 אלף סרבים מקרואטיה.

בתום המלחמה יוגוסלביה היא למעשה פדרציה המונה את סרביה ומונטנגרו. ב-1999 מתחיל המשבר בקוסובו, חבל הארץ האוטונומי שבסרביה. צבא השחרור בחבל הארץ, שנתמך על ידי הרוב האלבני, מורד בשלטון הסרבי המרכזי. בעימות שמתנהל נטבחים אלפי פליטים אלבנים על ידי הכוחות הסרביים ואלפים אחרים מגורשים מהמחוז, תוך שימוש בכוח. הנהגת מונטנגרו, בת בריתה האחרונה של סרביה, מבקשת להתנער מקשריה עם מילושביץ'.

המערב דוחק בנשיא יוגוסלביה, סלובודן מילושביץ', להביא לרגיעה באזור. משלא נענה, פותחים כוחות נאט"ו במתקפה אווירית – לראשונה באירופה - על מטרות צבאיות ואזרחיות בקוסובו ובסרביה.

1945: טיטו מייסד את הפדרציה של יוגוסלביה
1980: טיטו מת
1989: תחילת הפרסטרויקה בברית המועצות ומזרח אירופה
1991-1992: סלובניה, קרואטיה, בוסניה ומקדוניה פורשות מיוגוסלביה ומכריזות על עצמאות
1992-1993: המלחמה בבוסניה מתחילה
1995: הסכם דייטון שם קץ למלחמה
1997: מילושביץ' נשיא יוגוסלביה (סרביה ומונטנגרו)
1999: משבר קוסובו
2001: מילושביץ מפסיד בבחירות לקושטניצה
30 ביוני 2001: מילושביץ' מוסגר לבית הדין הבינלאומי בהאג