זו הפעם הראשונה שהצבעתי, אחרי עשר שנים בניכר. קמתי מוקדם בבוקר, לקחתי את הרכבת מתל אביב למושב של ההורים בגליל, וישר הלכתי לקלפי במועדון החברים.
היה משהו מאוד מעניין באווירת החג מסביב. בהתחלה נפגשתי עם כל התושבים הוותיקים שלא ראיתי כבר שנים. חלקם הכירו אותי ושאלו לשלומי וחלקם לא זיהו את הילד בן השלושים. אחר כך נכנסתי למועדון שבו תמיד נערכים כל האירועים המיוחדים במושב. הרגשתי שיש משהו כמעט קדוש, כמו בבית כנסת, בכל הסידור הרשמי של הקלפי עם הפרגוד, הפתקים עם הכתב התנ"כי, וועדת הקלפי האימתנית ששופטת אותך לשבט או לחסד.
אחרי שעשיתי את המעשה הלכתי חזרה הביתה, והרהרתי בכך שיש משהו קצת מוזר ב"יום החג לדמוקרטיה" הזה, בקדושה שבה אנו מתייחסים ליום הבחירות. ככלות הכול, כל דבר קדוש, כל חג, הוא משהו יוצא מן הכלל. היום, ייתכן שאני מרגיש שיש לי כוח, שאני יכול להשפיע בדרך כלשהי, לשנות משהו. אבל מה קורה כשיום החג הזה נגמר ומתחיל עוד יום של חול? האם גם אז יש לי כוח? האם אפשר, איכשהו, להפוך את היוצא מן הכלל לכלל?
קלפי 001 - קורנית בגליל המערבי
דוד קישיק
28.3.2006 / 18:55