הקלפי בבית המהנדס בדיזינגוף היה עמוס יחסית ב 12:00 בצהריים. זמן ההמתנה בתור עמד על 16 דקות בעמידה. זו היתה אמורה להיות הצבעה מרגשת. אב המשפחה הכריז שזו תהיה החוויה הדמוקרטית הראשונה של בתו הקטנה והתעקש שהיא תראה הכל מקרוב. רק שמערכת הבחירות החיוורת גמרה גם עליה והיא נרדמה אחרי מבט אחד חטוף באיש האבטחה שבכניסה.
גם סדרנית א' היתה מתוסכלת. כל הסלבס שגרים במרכז תל אביב רשומים דווקא בקלפי של סדרנית ב' וזו לעומתה, אפילו לא מזהה אותם וזיכתה את דנה מודן למשל, במבט אטום.
ליד ועדת הקלפי ישב יהודי מבוגר וירא שמיים והעתיק פסוקים בכתב מקראי מתוך ספר תנ"ך ישן. אף פתק עם הגדרת תפקיד לא היה מונח לידו, מה שעורר את החשד שש"ס הצליחה להכניס פעיל לשטח הסטרילי, כדי שפאותיו הארוכות יזכירו לבוחרים את האיום הדמוגרפי. סדרנית ג' ניהלה בטלפון שיחה קולנית על התעריפים העכשוויים של מורות לפלמנקו (לידיעתכם: בעיריית ראשון משלמים יותר מאשר בעיריית תל אביב) וסדרנית ד' שחה באזני השוטר אליהו שאיזה יופי שהמשטרה דואגת לשוטרים לארוחות ביום הבחירות. "בואי נגיד שהיתה ארוחות בוקר" ענה השוטר בטון מרומז היאה לאיש בטחון שומר סוד "על ארוחת הצהריים אני לא ממש בונה".
קלפי 295, לב תל אביב
דנה דרבינסקי-טיקולסקר
28.3.2006 / 13:31