קלפי 579, דרום תל אביב

שבע ועשרה, רחוב העלייה בשכונת פלורנטין בתל אביב ריק כמעט לגמרי. שני מהגרי עבודה ממתינים בתחנת אוטובוס, חיילת ממהרת לחצות את הכביש. אני ניגש לכניסה לבית הספר "רוגוזין" וחמישה מאבטחים משועשעים ממתינים לי בכניסה. "אתה עובד כאן?" שואל אחד מהם, זה עם הצבע פלטינה בשיער. "לא", אני עונה, "באתי להצביע". כל החמישה פורצים בצחוק.

מחוץ לבניין עומד עוד רק עוד זקן אחד, לא מטופח בלשון המעטה. אף מפלגה לא השקיעה בתושבי פלורנטין איזה שלט שיכנוע. אני מנסה להיכנס. "אה, אז תחזור עוד רבע שעה אנחנו עוד לא מוכנים". בהשתוממות אני שואל אם הקלפי לא נפתחה. "אתה יודע כמה זמן לוקח להרכיב 10 קלפיות?" שואל הפלטינה וממשיך לצחוק.
אני מניח שפחות מ-4 שנים מלמלתי, הסתובבתי והלכתי. כאב הבטן של הכניסה אל מאחורי הפרגוד נדחה לפי שעה.