זוכרים את רונן חרזי? היה פעם שחקן כדורגל כזה. לא מזמן. חלוץ ישראלי טיפוסי. משחק ראש על הפנים, בעיטה חלשה אבל מדויקת! גולר שלא מתאים לליגות אירופה הפיזיות והמהירות. אבל מה? לא פרייאר בעסקים. בארץ, בחו"ל, לא מעניין אותו, הוא רוצה את הכסף שלו, עד האגורה האחרונה. מילה במילה, כמו שכתוב בחוזה. בית"ר ירושלים, סלמנקה, בורסאספור, כולם חייבים לו כסף. חתמו על הנייר? אז שישלמו! והוא צודק. בטח צודק, חוזים צריכים לכבד.
חרזי שיחק כדורגל בשביל הכסף. מקצוען אמיתי. בורסאספור עושה עליו פלאברות? בבקשה: הוא יישב בחוץ, עד תום החוזה, יתייבש, לא יבעט בכדור, אבל יקבל את החוזה, עד הסנט האחרון. הלכה הקריירה? לא משנה. העיקר הכסף. מישהו יודע היום מה העניינים עם רונן חרזי?
ככה גם אייל ברקוביץ'. קוסם, גאון, מה שתרצו. אבל לא פראייר של אף אחד. קני דלגליש החתים אותו על חוזה, מרטין אוניל ישלם, עד הפאונד האחרון. לא יעזור לאף אחד. ברקוביץ' מתוודה הוא לא בעניין של כדורגל. מצידו שיישב עוד שלוש שנים על הספסל של סלטיק. כסף כזה הוא לא יקבל בשום מקום.
לא רוצים את ברקוביץ'? בעיה שלהם. "בגיל 35", מסביר הקוסם את סוד הקסם, "אף אחד לא יסתכל עליי ממטר". אבל כסף בבנק, יהיה. צודק. ולעזאזל עם אהבת המשחק, עם הרצון למצות מרגליך את הנסים הספורטיביים הקטנים, שלשמם, מלכתחילה, איזה סקוטי ג'ינג'י החתים אותך על חוזה מטורף. כדורגל? זה לא הכל בחיים. כסף? בטח.
מה מצב הברך של קטש אף אחד לא יודע באמת. אולי הוא גמר, אולי הוא בשנת מעבר לפני פריחה מחודשת. גם מייקל איבד כמעט עונה שלמה בפציעה קשה בקרסול וחזר לקלוע 63 נקודות במשחק אחד בפלייאוף. למה לא קטש?
הלוואי שכולנו נאכל את הכובע. הלוואי שקטש יחזור לג'עג'ע לכולנו את המוח עם גוף הפלסטיק שלו, ידית הפלטינה ומסירות הלייזר שלו. באמת, אינשאללה. אבל בינתיים, בפנתינאייקוס לא מאמינים שזה הולך לקרות. נמאס להם לשלם מיליון וחצי ירוקים לעונה בשביל עידוד מקצה הספסל. הם רוצים תפוקה. הם רוצים בחזרה את מה ששייך להם הטראבל. קטש, בכל אופן, לא כלול בתוכניות שלהם.
ציניות קרה של אנשי עסקים? בוודאי. חישוב כלכלי מנוכר של אנשים שעוד יתחרטו על היום בו בקשו להיפטר מקטש? בטוח. אבל בינתיים, עודד צריך לתת ביס בסופלאקי האחרון, לצלצל לקוץ' אוברדוביץ' ולהגיד לו, "תודה רבה, אני הולך. במקום שלא רוצים אותי אני לא נשאר".
בטח, בטח, קל לי לדבר, אני לא הולך להפסיד מיליון וחצי דולר בשנה הבאה. זה נכון, אבל לי גם אין עשרות אלפי אוהדים בארץ ובאירופה. לי גם אין שנה לבזבז מהקריירה על סכסוכים משפטיים ועל מוסד הבוררות של פיב"א. לי אין שם טוב לדאוג לו. לי אין שום דבר להוכיח לאף אחד. אני לא ספורטאי על, כשרון ענק ואחד הסיבות שאנשים מדליקים בגללן טלוויזיה. אני לא חייב כלום לאף אחד.
אבל עודד קטש חייב. קודם לכל הוא חייב לי את האמת על מצבו. זכותי בתור לקוח של קורנפלקס תלמה, בתור אוהד של נבחרת ישראל, לדעת מה טיב הפציעה של קטש. שנית, קטש חייב לי שנה של כדורסל. השנה הקודמת, עלי. אבל את השנה הזאת, בכל מצב, לא משנה באיזו גופיה, אם הוא בריא, הוא חייב לי.
שלישית, קטש חייב לי את מרב המאמצים. לא מילימטר פחות. גם אם זה אומר להפסיד כמה לירות, גם אם זה אומר לרדת מהשפיץ של אירופה, קטש חייב לי את מרב המאמצים לעשות הכל לחזור ולשחק.
רביעית, קטש חייב לי את ההוכחה שהוא לא רונן חרזי, שהוא לא איל ברקוביץ', שהאהבה חוצת הגבולות שהוא זוכה לה, בגלל מבט הפיטר פן שלו, בגלל האושר האמיתי שממלא אותי כשהוא נוגע בכדור, בגלל שהצליח לשכנע אותי שהוא לא נמצא בכדורסל רק בגלל הכסף, אלא גם מאותה סיבה בגללה הספורטק מפוצץ באנשים בלי ג'אמפ-שוט, בגלל שמתחת לכל לוח עץ בארץ משחקים ילדים בני שבע שעדיין חולמים, "שלוש, שניים, אחד..קטש זורק..והכדור בפנים!"
בגללם, קטש מוכרח להגיד לחבר'ה בירוק, "תודה רבה. אני הולך. אני לא אתייבש ביציע (גם) בשביל מיליון וחצי ירוקים. לא רוצים? לא צריך! אני שחקן כדורסל, לא עו"ד". בכל מקרה, הבנתי ששמעון מזרחי ודיוויד פדרמן משלמים לא רע בכלל.
קטש, עזוב אותך מהם
15.7.2001 / 15:01