בטקסס עוצרים בליינים בברים על שיכרות

כדי להבין את נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, ואת הממשל שלו, לא מזיק לנסות להבין את המדינה שעיצבה את תודעתו ושבראשה עמד, הלא היא טקסס.

מדינת טקסס החלה לשלוח סוכנים סמויים למסבאות, כדי לעצור את המבלים בהן על היותם שיכורים בפומבי. כך אישרה דובר של ועדת המשקאות האלכוהוליים של המדינה.

מבצע ה"עוקץ" הראשון נערך לאחרונה בפרבר של דאלאס, שם חדרו סוכנים ל-36 ברים ועצרו 30 בני אדם על שיכרות ברשות הרבים. מסתבר שהעובדה שאדם שוהה בבית עסק חוקי, המיועד לממכר וצריכה של אלכוהול, אינה מקנה לו חסינות מפני חוקי המדינה נגד שתייה בציבור.

לטענת דוברת הוועדה למשקאות אלכוהוליים, המטרה היא לעצור שיכורים לפני שיעזבו את הבר ויעשו משהו מטופש, כמו לנהוג ברכב. "אנחנו מרגישים שהדרך היחידה בה נגיע לשורש בעיית הנהיגה בשכרות והבעיה של אנשים הפוגעים באחרים, היא באופן הזה".

הדוברת הוסיפה, כי "יש הרבה דברים מטופשים ומסוכנים שאנשים עושים כשהם שיכורים, מעבר לישיבה מאחורי הגה של מכונית. אנשים יורדים לכביש ונדרסים, או קופצים ממרפסות לעבר בריכות שחייה ומחטיאים". הדוברת אמרה שמבצעי העוקץ יימשכו בכל רחבי המדינה.

אבל טקסס לפחות מנסה להתמודד עם בעיה כלשהי. משרד הבריאות האמריקאי החליט שאין לו כוח לזה. בכנס בנושא שפעת העופות, שנערך במדינת וואיומינג, אמר שר הבריאות ושירותי האנוש בממשל בוש, מייק לוויט, כי אל לציבור האמריקאי לצפות לסיוע מהממשל במקרה של התפרצות המגיפה. במקום זאת, הוא מציע לאזרחים לאגור מזון. "כשאתם הולכים למכולת כדי לקנות שלוש קופסאות טונה, תקנו קופסא רביעית ושימו אותה מתחת למיטה. כשאתם קונים חלב, תקנו קופסא של אבקת חלב. אם תעשו את זה לאורך ארבעה עד שישה חודשים, בסוף יהיה לכם מאגר מזון לשבועיים, ועל זה אנחנו מדברים".

המשך קידומן של גישות כאלה – אחרי כישלונן המוחץ באסון קטרינה – מסביר מדוע מתעקש הסנאטור ראס פיינגולד (דמוקרט מוויסקונסין) לקדם הצעה לפיה הסנאט ינזוף רשמית בנשיא בוש, בשל החלטתו להורות על האזנות סתר על אדמת ארה"ב ללא צווי בית משפט. בינתיים הצטרפו רק שני סנאטורים דמוקרטים אחרים ליוזמה, ופרשנים רפובליקאים מנסים לטעון שמדובר בטעות אדירה של פיינגולד ו"מתנה משמיים" לרפובליקאים. הטענה של פרשנים אלה היא שהתקפה אישית שכזו על הנשיא תלכד את השורות בקרב תומכי הרפובליקאים, דווקא בשעה שהתמיכה בנשיא בשפל.

אולם שני סקרים בנושא מורים שהנושא רחוק מלהיות בכיס של אף צד. בסקר אחד אמרו 46%, כי הם תומכים ביוזמת נזיפה כזו, לעומת 44% שהתנגדו. בסקר מעט מאוחר יותר, 50% התנגדו, לעומת 42% שתמכו. פיינגולד עצמו אינו נרתע מהאתגר הרפובליקאי. "אם הם רוצים להפוך את זה לנושא בקמפיין (בבחירות לקונגרס בנובמבר), ולהזכיר כל הזמן לעם האמריקאי שהנשיא חרץ לשון לחוק, בבקשה".

בשתי המפלגות כבר החלו להתכונן, לא רק לבחירות בנובמבר הקרוב, אלא גם לאלה שייערכו בנובמבר 2008, לנשיאות. לפני שבועיים נערכו בחירות דמה ראשונות בקרב המפלגה הרפובליקאית, בין מתמודדים שונים על מועמדות המפלגה לנשיאות. הבחירות נערכו בטנסי והמועמד המקומי, מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט ביל פריסט, גרף את המקום הראשון. ג'ון מקיין, שרבים רואים בו את המועמד המוביל נכון לעכשיו (לפחות כל עוד קונדוליסה רייס מתמידה בסירובה לרוץ), הגיע רק במקום החמישי.

ה-FBI איתר סכנה חדשה לצבא ארה"ב: כנופיות רחוב. לא אלה שבבגדד, אלא אלה שברחובות ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. משרד הבולשת באל-פאסו שבטקסס הודיע, כי איתר לפחות 80 אנשי צבא שהם חברים בכנופיית רחוב אלימה בשם "פולק ניישן". בראיון לתחנת "פוקס" באל-פאסו, אמר כי הכנופיות בוחרות בקפידה את החברים הנשלחים להתגייס לצבא, ומקפידות שיהיה להם עבר נקי. המטרה, לדבריו, היא להשיג כלי נשק וחומרי נפץ לצורך פעילות פלילית.

אלה לא זמנים טובים לשני העיתונים היוקרתיים ביותר בארה"ב, הניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט. הטיימס הובך קשות לאחרונה, כשהתברר שעיראקי שהוצג מעל דפי העיתון כאחד מאלה שצולמו בעת שהתעללו בהם בכלא אבו גרייב, אינו למעשה אותו אחד שאכן מופיע בתמונות. הוושינגטון פוסט הובך, כשהבלוגר הימני אותו שכר ברעש וצלצולים, כדי לשוות איזון לפרשנות הפוליטית של העיתון, נתפס בשורה של גניבות ספרותיות. הבלוגר, בן דומנש, נאלץ להתפטר.

ולסיום, מגזר חדש בפוליטיקה הרפובליקאית: נצי "לעזאזל איתם". בהתחלה היה הנימוק הרפובליקאי המוביל למלחמה בעיראק שמדובר בביטחון ארה"ב והעולם. כשהתברר שלסדאם חוסיין אמנם היו כוונות רעות אבל לא יכולת לבצען, עבר הנימוק למישורים ההומניטריים: חופש, צדק וכו'. כעת, משהולך ומתחוור שהדמוקרטיה העיראקית לא ממש ממריאה, קם קו הסברתי חדש: "לא אכפת לנו שהסונים יירו על השיעים, השיעים על הכורדים והכורדים על הטורקמנים – העיקר שאף אחד מהם לא יירה ע-ל-י-נ-ו".

ג'ון דרבישייר מהירחון "נשיונל רוויו" סיכם את זה כך: "אני מודה, ואני מאמין שאני מדבר בשם הרבה "נצי לעזאזל איתם", שהרעיון של מוסלמים השוחטים זה את זה הוא משהו שאני מסוגל לראות בעיני רוחי בשלווה רבה". ומה עם דברים כמו יציבות אזורית, שלום וקידום הדמוקרטיה בעולם? כולם ביחד: לעזאזל איתם!