תנו להתחתן בארץ הזאת

תקופת בחירות היא זמן הבטחות. המתמודדים מפזרים מתנות עתידיות לכל דורש, והציבור - מנוסה וציני במידה לא מבוטלת, צריך לברור מתוך שלל התופינים המובטחים – מה מדבר אל ליבו, לאיזו הבטחה הוא נוטה להאמין והעיקר - מי יוכל גם לקיים.

בבחירות הקודמות הייתה שינוי "ילד הפלא", שכבש לבבות רבים עם ההבטחה למדינה מתוקנת בה תופרד הדת מהמדינה, תתאפשר תחבורה ציבורית בשבת, בני הישיבות יגויסו לצה"ל, וכמובן – יונהגו נישואין אזרחיים. על גל ההבטחות האלה הצליחה שינוי להגדיל את כוחה באופן שהבהיר חד משמעית – הציבור רוצה שינוי מהותי ביחסי דת ומדינה בישראל.

ההבטחות ההן נגוזו, אך התביעה לשינוי לא נעלמה.

כששוחרי הפלורליזם, חופש הדת והחופש מדת, סוקרים את מצעי המפלגות השונות יממה לפני בחירות 2006 נראה, לכאורה, כי נושב מהם משב רוח רענן של קידמה. הבטחה מעורפלות להנהגת נישואין אזרחיים, או ברית הזוגיות, עוברת כחוט השני במצעיהן של מספר מפלגות. אין ספק שמצוקתם של מאות אלפי מנועי חיתון החיים בישראל והקול שהשמיעו בשנים האחרונות זכה להטיית אוזן, אם לא לאוזן קשבת של ממש במפלגות השונות. עם זאת, רוב המפלגות מסתפקות במסר מעורפל תוך אמירה שונה לקהלי יעד שונים, וניסיון להשמיע לכל אוזן את מה שהיא רוצה לשמוע.

ליברמן למשל, מבטיח נישואין אזרחיים במצע בשפה הרוסית, אך הבטחה זו נעדרת מהמצע בעברית. קדימה מבטיחים את קידום ברית הזוגיות אך מתחמקים מאמירה ברורה – האם החוק יחול רק על מנועי חיתון או על כולם. גם העבודה שומרת על עמימות מכוונת בשאלת עמדתה והליכוד מבטיח להיוועץ בראשי העדות הדתיות.

רק מרצ, שינוי וחץ מבטיחות נישואין אזרחיים לכל אדם, וכמוהן עושות גם כמה מפלגות קטנות, אשר על פי הסקרים אינן עוברות את אחוז החסימה.

סקירת העמדות בתחום הנישואין וההצעות המונחות על שולחנו של המחוקק מגלה שלוש מגמות מרכזיות: האחת – התפיסה האורתודוכסית השמרנית, התובעת להשאיר את המצב בנושא הנישואין על כנו ללא כל שינוי. השנייה – הפופולרית בקרב מספר מפלגות תומכת בחוק "ברית הזוגיות" - גרסה "מרוככת" של נישואין אזרחיים המאפשרת רישום של זוג בישראל מבלי לקרוא להתקשרות זו נישואין ובכך להשאיר בידי הממסד הדתי את הבלעדיות ההיסטורית על מושג הנישואין. המגמה השלישית מדברת על הנהגת בחירה חופשית בנישואין: הנהגת נישואין אזרחיים לכל זוג בגירים, כולל בני זוג מאותו המין, יצירת שוויון בין כל הזרמים ביהדות והכרה בנישואין אורתודוכסים, קונסרבטיבים ורפורמים.

התביעה להנהיג בחירה חופשית בנישואין באה לידי ביטוי מובהק בעמדות הציבור, ולכן תמוהה הזהירות המופלגת שנוקטות רוב המפלגות בהתבטאויותיהן בנושא. למעלה מ – 70% מהציבור הישראלי תומך בהנהגת נישואין אזרחיים בישראל. למעלה מ – 90% מעולי בריה"מ לשעבר תובעים שינוי זה. אחד מכל ששה זוגות הנישאים בישראל עושה זאת בדרך אלטרנטיבית: נישואין אזרחיים בחו"ל, טקס דתי לא אורתודוכסי או טקס חילוני. בשנים האחרונות גדל מאוד גם מספרם של הזוגות הבוחרים שלא למסד את זוגיותם בטקס כלשהו וחיים יחד כידועים בציבור.

השאלה המרכזית היא, מה יקרה ביום שאחרי הבחירות, בעת המשא ומתן על ההסכם הקואליציוני, כאשר נושאים כבדי משקל כמו קביעת גבולות קבע וגיבוש מדיניות הרווחה והחינוך יעמדו על הפרק. האם כל המפלגות שהבטיחו יזכרו גם לקיים ולעמוד על התביעה לחוקק חוק שיאפשר לכל זוג ישראלים להינשא על פי בחירתם בישראל, או שהממשלה החדשה שתקום תמשיך את החרפה ואת שיגורם של אלפי ישראלים מידי שנה אל מעבר לים, להינשא לבד מול פקיד עירייה זרה בניכר.

* הכותבת היא מזכ"ל חמד"ת, האגודה למען חופש מדע דת ותרבות
ומרכזת הפורום למען בחירה חופשית בנישואין.