סקרים ושקרים

הערוץ הראשון של הטלוויזיה "הממלכתית" עומד להשקיע הון עתק – מכספנו – במיזם שלאיש אין עניין בו פרט לחבורתו של חיים (שלעולם לא) יבין: מידגם קלפיות שיתפרסם בדיוק בשעה 22:00 בליל הבחירות. חוץ מהשדרנים, הסקרנים והפרשנים שעומדים לפרשן אותנו לדעת, ספק אם חשוב לאזרח הסביר לדעת מידע זה באותה שעה או כעבור שעתיים. אזרחי ישראל כבר שבעים ומותשים מן הסקרים והסקרנים, שרובם מגמתיים ורבים מהם נשענים על שקרים ושקרנים.

רוב הסקרים מסתמכים על מידגם מייצג של כ-500 נסקרים בלבד, כלומר קומץ אזרחים שאמור לשקף את נטיות ההצבעה של כ- 5 מיליון בעלי זכות בחירה. על כתפיו של כל נסקר "מוטל" לפיכך לייצג כ- 10 אלפים מצביעים. כאשר דרושים כ- 30 אלף קולות למושב בכנסת, הרי ש-3 נסקרים שקרנים עשויים להעביר מנדט מכאן לכאן. בהכירנו את עם ישראל, שיעור השקרנים בסקרים גבוה מאד, עובדה הפוגעת באמינות הסקרנים, הגורפים ממון רב תמורת מידע שאמינותו מפוקפקת. ייתכן אף שלנוכח שטיפת המוח מטעם התקשורת המגויסת, רוב השקרנים נוטים קדימה כלומר שמאלה.

ירידתה האטית אך העקבית של קדימה בסקרים מחזקת את התחושה שבסופו של דבר היא תרד אל מתחת ל-30 מנדטים, ושבכנסת הבאה תהיינה 3 סיעות בנות 20 פלוס ח"כים. שחצנותו של אולמרט עתידה להרחיק ממנו אזרחים שיתפכחו ויבינו את הסכנה של "המערך" בראשותו: קדימה-פרץ-מרצ. יותר משהצמד אולמרט-פרס נאמן למורשתו המפוקפקת של שרון, הוא מזכיר את הצוות רבין-פרס, אותו "מערך" שמאלני שהמיט על ישראל את סדרת האסונות מאוסלו ועד הלום, אותו "מערך" טרנספריסטי, הפוסל במומם של אחרים אבל דוגל בעצמו בגירוש "דמוקרטי" וגזעני של אזרחים מבתיהם.

ניתן להמחיש את סכנת קדימה באמצעות הסתירות בין דבריהם של 2 מדובריה הרהוטים, הטועים והמטעים. מצד אחד, חיים רמון, איש האדמה החרוכה (ע"ע חוק ביטוח בריאות, גדר "הביטחון" הבזבזנית והמיותרת, מסע הבחירות הכושל של פרס ב-1996, ועוד) הגורס שבעוד 5-10 שנים יהיה רוב ערבי בין הים לירדן. מצד שני, ציפי לבני, ששכחה שתפקידה הראשוני הוא להיות השרה לקליטת העלייה היהודית, והמטיפה לפתרון בעיית הפליטים דווקא ביהודה ושומרון. התרת שובם של הפליטים למקום כלשהו ממערב לירדן, ולא רק לתחומי "הקו הירוק", פירושה החמרת הבעיה הדמוגרפית. מי שחושש מהדמוגרפיה, אל יגדיל את כמות הערבים ממערב לירדן. בינתיים, מדיניות ממשלת שרון-אולמרט שבה מכהנת לבני יצרה בעיה של פליטים יהודיים, אבל לא סייעה במאומה לפתרון שאלת הפליטים הערביים בארצות מושבם.

גם אם חלילה יזכה אולמרט ב- 30 מנדטים, לא בהכרח תהיה סיעתו הסיעה הגדולה בכנסת ה- 17. פעילות נבונה של 2 הסיעות הגדולות בימין, הליכוד וישראל ביתנו, עשויה ליצור שיתוף פעולה מועיל בין נתניהו וליברמן, והתוצאה – סיעה גדולה מזו של מנהיגו החדש של השמאל. נתניהו וליברמן ידעו בעבר לפעול בצוות, דעותיהם בתחומי הביטחון והכלכלה קרובות, וניתוחם את המציאות המדינית מפוכח ונטול אשליות בנוסח "בריחה היא כוח". גם אם לא יהיה בכוחם להגיע – יחד עם האיחוד הלאומי-המפד"ל, ש"ס ויהדות התורה – למחנה בן 61 ח"כים, עצם קיומו של מחנה המונה כמחצית מן הכנסת מחייב את נשיא המדינה לשקול היטב על מי יטיל את הרכבת הממשלה.

אין הכרח שבחירות 2006 תיזכרנה בתולדות ישראל כ"פיגוע התכנסות", שכתוצאה מהן תתרחש דעיכה מהירה של מדינת ישראל לתוך גבולות אושוויץ, לפי הגדרתו של איש שמאל ותיק, כאשר ארגוני הטרור אש"ף וחמאס דולקים בעקבותיה לא רק אל "הקו הירוק", אלא גם אל "הקו הכחול". קיימת אפשרות, שעליה לא מצביעים הסקרנים הנשענים על שקרנים, שלא "המערך" השמאלני ירכיב את הממשלה הבאה, אלא המחנה המפוכח והאחראי.

בכל מצב, נראה שהתפוררותה הבלתי-נמנעת של קדימה תביא למפץ נוסף ולבחירות נוספות לפני 2010. לקראתן יהיה צורך בהכנה יסודית של המחנה הלאומי. גם אם ישראל תינצל בעור שינינו מהמפץ הנוכחי, בדק הבית יהיה דחוף ביותר, לרבות הגדרת ייעודה הציוני של מדינת ישראל ואי-התעלמות מהמחנה העצום של נאמני ארץ ישראל החילונים.

* הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005.