בעוד שספרי הליכות מהללים את כתיבת המכתבים, ואף אחד לא מכחיש שכשהוא נתקל המכתב "אמיתי" בין שלל החשבונות הוא מתרגש ממש, מתפתח כאן דור שמתקשר כמעט אך ורק באמצעות טלפונים סלולרים, הודעות טקסט מידיות ואי מיילים. במציאות כזו, מתבקשת המסקנה, כי קרוב לודאי שהצעירים של היום לא יטריחו עצמם בכתיבת מכתב בכתב ידם אף פעם.
"למה שמישהו יכתוב מכתב? זה לוקח יותר מדי זמן" טוען וולטר קוטוניוק בן ה-23, סטודנט ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. "צריך לכתוב, להדפיס, למצוא מעטפה ובול, לאתר תיבה למשלוח [[דואר]], ולהמתין ארוכות לתגובה". לקוטוניוק, שרגיל להתכתב באי מייל עם הוריו ב[[פנסילבניה]], אין אפילו נייר מכתבים.
בניו יורק טיימס נכתב, כי כאשר מנהלת שירות הדואר בארה"ב שאלה את בנה, תלמיד תיכון, אם הוא ירצה אי פעם לכתוב מכתב, הוא הסתכל בה בתמיהה והשיב "למה שאכתוב מכתב, כשיש לי SMS ואי מייל?".
בשירות הדואר של ארה"ב, מדווח, כי למרות גסיסתו של מנהג שליחת המכתבים, משלוח אגרות הברכה והתודות עדיין קיים, ואפילו משגשג במקומות מסוימים. במחקר האחרון של שירות הדואר שנעשה ב-2004, ניכר כי משלוח המכתבים האישיים הצטמצם בערך בשליש ב-25 השנים האחרונות, לכמות של 1.1 מכתבים אישיים לכל משק בית בשבוע.
דוברת הולמרק, חברה המייצרת איגרות ברכה וניירות מכתבים, טוענת כי גם החיילים האמריקאים שמוצבים בעיראק, מקבלים היום פחות ופחות מכתבים ממה שקיבלו בתקופת מלחמת המפרץ ב-1991. לדבריה, החיילים המוצבים בעיראק היום, בודקים לעיתים תכופות את תיבת הדואר האלקטרוני שלהם.
לדברי מומחים, כניסתן של ההודעות המיידיות והאי מיילים, אמנם עזרה ליצירת קשר מיידי, אך גם הרחיקה את הציבור מהיכרות עם כללי הכתיבה, הדקדוק וכן מכתב יד נאה או לפחות כזה שניתן לקרוא ולהבין אותו.
למרות הכל, עדיין יש מקומות ואנשים שמקיימים את תרבות המכתבים ואוהבים אותה. ג'יל ג'ונסון בת ה-48, למשל, כותבת ומקבלת מיילים במסגרת עבודתה, אך כשזה נוגע לחבריה, היא מעדיפה לעשות זאת במכתב המסורתי. "יש בזה יותר, לכתוב מכתב בכתב יד תמיד יביא משהו ייחודי ומיוחד יותר", אומרת ג'ונסון.
מתי בפעם האחרונה הדבקת בול?
27.3.2006 / 8:55