פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בייסבול: NL מזרח

      ב-14 השנים האחרונות יש שליטה בלעדית לבית הזה, אבל פלורידה לקחה יותר אליפויות מאטלנטה. הברייבס שוב יסיימו ראשונים, ושוב זה לא יספיק

      ה-NL מזרח הוא הבית הכי צפוי, לכאורה, במייג'ור ליג ב-14 השנים האחרונות. מ-1992 אטלנטה שבה ונוטלת את אליפות הבית, רק כדי להפסיד בפלייאוף. המאזן של אטלנטה במשחקים המאוחרים של העונה: אליפות אחת, ב-1995. פלורידה, שבשנים הללו הגיעה פעמיים לפלייאוף דרך הויילד קארד, זכתה בג'קפוט בפעמיים הללו, ב-1997 וב-2003.

      אבל לפני שמתחילה העונה תמיד יש את הספקולציות: מי התחזק, מי לא, האם המטס ישילו את עור הלוזרים שלהם, האם וושינגטון יכולה לעשות צעד קדימה ומי ישתיק כבר את הקהל בפילדלפיה?

      אטלנטה ברייבס

      מאזן בעונה שעברה: 72:90, מקום ראשון והדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, 3:1 ע"י יוסטון

      העברות בולטות: צירפו את ווס אוברמולר (מגיש, ממילווקי) ואת השורטסטופ אדגר רנטרייה מבוסטון. העבירו את התופס ג'וני אסטראדה לאריזונה, המגיש קייל פרנסוורת' עזב ליאנקיז, חוליו פרנקו בן ה-600 לניו יורק מטס, דני קולב חזר למילווקי ורפאל פורקאל השורטסטופ עבר ללוס אנג'לס דודג'רס. מאמן ההגשה ליאו מאזוני עבר לבולטימור.

      הברייבס הם, כאמור, השליטים הבלעדיים של הבית הזה. בכל שנה יש את הספקולציות שהנה זו השנה שבה הם יאבדו את המלוכה, תחזית שמגשימה את עצמה בערך עד אוגוסט ואז הם נותנים גז כדי לזכות בראשות הבית, רק על מנת ליפול בפלייאוף.

      וגם השנה יש את הספקולציות הרגילות באשר להם. בובי קוקס, המנג'ר הבלתי מעורער, האריך את חוזהו בקבוצה, אבל לא לחינם כתבנו את שמו של ליאו מאזוני ברשימת ההעברות. מאזוני, מאמן הפיצ'רים של אטלנטה ב-15 השנים האחרונות, הוא האיש שהיה אחראי להגשת הברזל עליה הסתמכה הקבוצה, כשבין היתר טיפח את שלישיית הזהב ג'ון סמולץ, טום גלאווין וגרג מדוקס.

      בלי מאזוני וגם בלי הגשה דומיננטית, לברייבס יהיה קשה מאוד. הבולפן היה הבעיה העיקרית, כשגם השנה לא כל כך ברור מי יהיה הקלוזר בקבוצה הזו. קייל פארנסוורת' עבר ליאנקיז, דני קולב הסריח בטירוף וחזר למילווקי וכריס ריטסמה לא אמין. הגשת הפתיחה תסתמך על ג'ון סמולץ, טים הדסון ומייק המפטון, שחוזר מעוד עונה עתירת פציעות, ויחד עם חורחה סוסה, ג'ון תומסון וקייל דייויס, שפרח בחצי העונה בה הגיש, ינסו להנחיל איזושהי יציבות לרוטציה.

      בהתקפת הברייבס, אדגר רנטרייה ימלא את מקומו של רפאל פורקאל בעמדת השורטסטופ, וזה עלול להיות עקב אכילס גדול מאוד בקבוצה הזו, כי פורקאל היה הרבה יותר מעוד שורטסטופ טוב לאטלנטה ורנטרייה סבל מקשיי התאקלמות בעונתו היחידה בבוסטון. טוד פראט ימלא את מקומו של ג'וני אסטראדה בעמדת התופס, מה שיקשה על הפיצ'רים הפותחים לפחות בהתחלת העונה. אנדרו ג'ונס חוזר מעונה מדהימה של 51 הומרים וסגנות MVP ולצידו באאוטפילד ישחק ג'ף פרנקור, שהראה ניצוצות בעונה שעברה.

      התחזית: תראו, זה בעייתי. על הנייר הברייבס באמת נחלשו העונה. אבל הפעם על אמת. מצד שני, זה מה שאומרים כל שנה ועד שלא יוכח אחרת, הם יסיימו ראשונים. 90-95 נצחונות ומקום ראשון כדי לעוף בשלב הראשון בפלייאוף.

      פילדלפיה פיליז

      מאזן בעונה שעברה: 74:88, מקום שני בבית

      העברות בולטות: החתימו את ראיין פרנקלין מסיאטל, טום גורדון יחליף בעמדת הקלוזר את בילי וגנר, ארתור רודס המגיש הגיע מקליבלנד וארון רוואנד בטרייד שהביא אותו משיקגו וייט סוקס עבור ג'ים ת'ומה.

      הבעייה עם פילדלפיה בכל ענפי הספורט היא, בראש ובראשונה, הקהל שלה. התקשורת והקהל בעיר הצ'יז סטייק הם העוינים ביותר בעולם הספורט האמריקאי. מצד שני, אם הבוסטון רד סוקס הצליחו לזכות באליפות ושנה אחר כך השיקגו וייט סוקס, שתי קבוצות שאף אחד לא האמין בהן, אולי גם הפיליז.

      אבל הם לא יזכו. למרות פוטנציאל גדול ברוטציה בדמותו של ברט מאיירס, שהחל את הפריצה בעונה שעברה, לפילדלפיה עדיין יש בעיית אופי. ההגשה הפותחת לא נראית מספיק מאיימת, ובמגרש ידידותי לחובטים הם יכולים לקבל בראש פתיחה אחר פתיחה. רנדי וולף פצוע בינתיים ואולי רובינסון טחדה, שהראה ניצוצות בעונה שעברה, יכול למלא את החסר. אבל יש שם הרבה מאוד חורים.

      בהתקפה יש את השורטסטופ ג'ימי רולינס, שמאיים לשבור את רצף החבטות של ג'ו דימג'יו (אם כי בשתי עונות נפרדות), יחד עם פאט ברל, שלצד הומרים יביא סטרייקאאוטים מביכים בכמויות, מייק ליברת'אל, התופס המנוסה וארון רוואנד, שעשוי להתברר כסלע של יציבות בקבוצה משקשקת משהו. ראיין הווארד אמור לפרוץ בעמדת הבסיס הראשון ומעל כולם, בובי אבריו הוא מוקד הכוח העיקרי של הקבוצה.

      התחזית: צ'רלי מנואל עשה עבודה סבירה בעונה שעברה, כשהביא את פילי אל פי הבאר וכמעט לעמדת הוויילד קארד. השנה בפילי מצפים ליותר, וכשבפילי מצפים ליותר, מסיימים בדרך כלל עם מאזן שלילי. 79-85 נצחונות, בלי פלייאוף.

      פלורידה מארלינס

      מאזן בעונה שעברה: 79:83, מקום שלישי בבית

      העברות בולטות: מי לא? איי ג'יי בארנט עבר לטורונטו, ג'וש בקט ומייק לואל לבוסטון, קרלוס דלגאדו לניו יורק מטס, אלכס גונזאלז לבוסטון, טוד ג'ונס לדטרויט, חואן פייר לשיקגו קאבס. הגיעו ג'ו בורובסקי מטמפה ביי, מיגל אוליבו מסן דייגו ופוקי ריס מסיאטל.

      כשאתם רואים את רשימת ההעברות, תודו שבא לכם לבכות. המארלינס עשו מכירת חיסול העונה, ואפילו לא לכל המרבה במחיר. על הנייר, ויש להדגיש כי הנייר הזה לפעמים טעה, הטריידים של שחקני המפתח של הדגים היו בגדר שוד, כשקיבלו על כולם פרוספקטים לא מוכחים.

      בהגשה פלורידה תמשיך ליהנות מדונטרל וויליס, שאחרי עזיבת בקט ובארנט הופך להיות למגיש הכי עוצמתי שלה. יחד איתו אין אף אחד שאתם מכירים, וזה נראה מזוויע כשמסתכלים על ההגשה העמוקה, עם ג'ו בורובסקי בעמדת הקלוזר. השם היחיד הבולט בהתקפה הוא מיגל קבררה הונצואלני, שכבר הוכיח עצמו כחובט כוחני.

      התחזית: עצוב מאוד שבפלורידה, בכל פעם שמצליחים, הבעלים קמצנים מדי ומורידים את הפיירול בצורה דרסטית. היו דברים מעולם, אבל אם המארלינס יזכו ביותר מ-60 נצחונות העונה, זה יהיה שוקר רציני.

      ניו יורק מטס

      מאזן בעונה שעברה: 79:83, מקום רביעי בבית

      העברות בולטות: קרלוס דלגאדו הגיע מפלורידה, צ'אד ברדפורד מבוסטון, חורחה חוליו מבולטימור, בילי וגנר מפילדלפיה. עזבו: קריס בנסון לבולטימור, מייק פיאצה לסן דייגו, בריידן לופר לסט. לואיס, ג'יי סאו לדודג'רס, שינגו טקאטסו חזר ליפן.

      האלטרנטיבה האמיתית לאטלנטה בבית הזה, אם, וזה אם גדול, לא סליחה - זה "אם" ענק - הם לא יהיו המטס. כי לקבוצה הזו יש פוטנציאל למאה נצחונות בעונה, אבל לא נופתע אם היא תשיג 70.

      ההגשה הפותחת של ניו יורק היא סימן שאלה. פדרו מרטינז, בהנחה שיהיה בריא, ימשיך להסתדר ב-NL, חטיבה בה הוא גומא בקלות שבעה או שמונה אינינגים. הבעייה היא שסביבו יש הרבה סימני שאלה. טום גלאווין כבר בן 40 ועושה קולות של פרישה. סטיב טראקסל הוא חמד של מגיש 3 או 4, אבל הוא לא מפסיק להיפצע. ויקטור זמבראנו הוא מגיש עם סטאף, שהחובטים בדרך כלל מרגישים על גופם כי אין לו שליטה בגרוש. תזכרו את השם ארון הילמן, שבמוקדם או במאוחר (ועדיף מוקדם) יעלה לפתוח ויראה לכולם איך זורקים כדור. האיש יהיה תותח.

      השידרוג הגדול של המטס הוא בהגשה המחליפה, כי במקום בריידן לופר מגיע ל"שיי סטדיום" קלוזר אמין בדמותו של בילי וגנר. הבעיה עם וגנר היא שהוא מגיש של אינינג אחד, וכדי להגיע אליו צריך לסמוך על חורחה חוליו, דואנר סאנצ'ז וצ'אד בראדפורד.

      ההתקפה היא סיפור אחר. קרלוס דלגאדו הגיע לבסיס הראשון, ואם לא די בכך שבניו יורק אוכלים הרבה מהאצות של ההדסון בעונה הראשונה, הוא גם כך "לייט בלומר" - פורח מאוחר. אבל קרלוס בלטראן כבר צלח את העונה הראשונה שלו ואמור לתת מספרים הרבה יותר טובים, דייויד רייט צפוי להיות מפלצת בבסיס השלישי וקליף פלויד יספק את הכוח אם יישאר בריא. בעמדת הקצ'ר יש את פול לו דוקה, שחקן מהיר בהרבה ברגליים ובידיים ממייק פיאצה, מה שמבטיח שיפור. סך הכל - התקפה מצוינת.

      התחזית: הפעם המטס יישארו צמודים לאטלנטה כמעט עד הסוף, אבל יפלו בפוטו פיניש. 90-94 נצחונות ועם קצת מזל - וויילד קארד.

      וושינגטון נאשיונלס

      מאזן בעונה שעברה: 81:81, נעלו את הטבלה

      העברות בולטות: רוברט פיק הגיע לבסיס הראשון ולאאוטפילד, בראיין לורנס עבר בטרייד מסן דייגו, אלפונסו סוריאנו בא מטקסס. את הקבוצה עזבו אסטבן לואייזה, לאוקלנד, פרסטון ווילסון, ליוסטון, ובראד ווילקרסון, שהלך לטקסס בטרייד על סוריאנו

      אף אחד לא ממש זוכר שלפני פגרת האולסטאר, הנאשיונלס הוליכו את ה-NL מזרח ונראו כמועמדים לפלייאוף. קבוצה שאפתנית וצעירה, שקיבלה השראה מהעובדה שעברה מעיר בייסבול מתה כמו מונטריאול לאחד השווקים הגדולים ביותר במדינה, של הבירה.

      אבל השנה לא נראה שההצלחה תחזור. רוחות רעות נושבות בוושינגטון עם מחלוקות חוזרות ונישנות בין הבעלים לליגה, ולאחר שההתלהבות הראשונית נעלמה, כך דעכה גם ההתלהבות של השחקנים. אלפונסו סוריאנו שוכנע רק לאחר איומים לשחק באאוטפילד וסגל החובטים, שעוד בעונה שעברה היה איום, נחלש קשות.

      בהגשה ימשיך ליבאן הרננדז לטחון אינינגים וג'ון פאטרסון, שבא מעונה פנטסטית, יעזור לו. הם יסבלו מחסרונו של אסטבאן לואייזה, שהיה סולידי מאוד, וגם מסימני שאלה, כמו בראיין לורנס שבא מסן דייגו, טוני ארמאס ג'וניור שלא מסוגל להיות בריא וגם כשהוא בריא הוא מסריח ורמון אורטיז, שמסריח גם כשהוא לא על המגרש. בהגשה המחליפה יקוו הנאשיונלס לתפוקה דומה מצ'אד קורדרו, שחוזר מעונה פנטסטית בעמדת הקלוזר. אין להם מה להציע מלבד סוסים גמורים כמו מייק סטנטון ופליקס רודריגז.

      בין החובטים סוריאנו הוא הכוח הבולט, אבל הוא דועך בשנים האחרונות. חוזה וידרו תלוי מאוד בבריאות שלו, שמונעת ממנו להפוך לטופ נוץ' בגזרת שחקני הבסיס השני, ניק ג'ונסון סולידי ולא יותר וחוזה גיין סבבה כשהברגים תפוסים היטב במוח. בקיצור - קבוצה די מגעילה.

      התחזית: לא יותר מ-75 נצחונות, וגם זה רק מכיוון שפלורידה בבית הזה.