קדימה אל הסתירה הפנימית

לכאורה, חלפו עברו להם האירועים בעלי החשיבות האמיתית להשפעה על הבחירות בישראל, בעוד יומיים. כל המפלגות קבעו את רשימותיהן לכנסת, הדילים והלכלוך הפנימי כבר קיבלו פומבי, הכביסה נוקתה ואפילו הבחירות ברשות הפלסטינית כבר מאחורינו. עכשיו, צריך הבוחר הישראלי רק להחליט עם עצמו איזה פתק ישלשל בקלפי, ומהי הדרך אותה הוא מעדיף.

על פי הסקרים, 35 עד 42 מנדטים ילכו בבחירות הנוכחיות למפלגת קדימה, שהיא במובנים רבים "שינוי" של בחירות 2006. מספר גורמים ותהליכים ציבוריים השתלבו על מנת להעצים את מעמדה הציבורי של קדימה, ולא נראה, על פניו, שיש משהו שיכול לעצור כעת את ניצחונה הוודאי והסוחף של המפלגה החדשה.

ניתן וכדאי למנות את הסיבות לעלייתה המטאורית של המפלגה:
1. צורך קיים, ולא חדש, במפלגת מרכז שתאפשר למרכז המתון להביא לידי ביטוי את אמונותיו המתונות.
2. הערצה עיוורת לאריאל שרון, ואמונה עיוורת שאהוד אולמרט (מן המקום ה-32 ברשימת הליכוד לכנסת היישר אל כס ראש הממשלה) ימשיך בדרכו של שרון, ויביא לידי מיצוי את מה שהציבור מאמין ששרון היה עושה, קרי נסיגות חד צדדיות וקביעה עצמאית של גבולות הקבע והביטחון של ישראל.
3. שחיתות מסורתית ומלחמות פנימיות מכוערות במפלגות המסורתיות, בעיקר בעבודה ובליכוד, הובילו לתחושת קבס מן הפוליטיקה המסורתית ולצורך במשהו חדש.

אלו הן הסיבות אשר רוב מכריע של מצביעי קדימה יצביע עליהן כסיבות האמיתיות להצבעה למפלגה. ואולם ישנה סיבה רביעית, מכריעה לא פחות בהשפעתה על הצבעת הציבור הישראלי למפלגה:
4. הציבור הישראלי מכור לטרנדים ומצביע בהמוניו על פי גלים אופנתיים. כרגע, קדימה היא הטרנד, ולא משנה העובדה שכל מצביע פוטנציאלי יודע עמוק בתוכו שזו מפלגה ללא אג'נדה אמיתית, ללא קו מנחה וללא גרעין שליטה יציב ומשמעותי. עדיין התכונה הישראלית לזרום עם העדר מכריעה בעניין, ולא משנה העובדה שכפי שנעלמה שינוי מן המפה, גם קדימה תיעלם. בינתיים, כולם רצים להצביע למי שאופנתי להצביע.

עם ההיסחפות אחר האופנה אין לי אפשרות להתמודד. גם עם הצורך הקיים במפלגת מרכז אמיתית אין סיבה להתדיין, כיוון שזהו צורך ישן ומסורתי שלא בא לידי הצלחה פוליטית בעבר, ולהערכתי לא יצליח גם במקרה דנן. השחיתות של מפלגות העבודה והליכוד ידועה בפני כל, אך מפלגת קדימה אינה שונה במהותה, ועל פי הרכב אנשיה אף מביאה לידי אומנות את השחיתות כשיטה. הרי חוסר היושר הציבורי כבר נחשף בהתנהלותם של מתמודדי קדימה, באופן עזיבת מפלגות האם שלהם, תוך גניבת קולות ציבור וזיגזוג חסר תקנה (ראו כדוגמא את פרוצדורת העזיבה של שר הביטחון מופז את הליכוד, יום לאחר ששלח מכתבים לכל מצביעי הליכוד בהם התחייב להישאר ב"בית" ולהילחם על דרכה של תנועת הליכוד), וכן ידועה לכל ומוכרת מעורבותם של מנהיגי קדימה בפרשיות שחיתות, אך הדברים זוכים להתעלמות מופגנת, במסגרת היכולת המרשימה של הציבור הישראלי להתעלם מן העובדות ולדבוק באמונה עיוורת הנושאת אופי טרנדי. אל תטרידו את הציבור הישראלי עם העובדות.

מה שנותר הוא הצורך להתמודד בעיקר עם הקו המדיני של קדימה, אשר אינו יכול להיות "בודד באפילה" וחייב להיות מושפע גם מן הקורה מסביבנו, למרות שמצביעי קדימה בטוחים, משום מה, שישראל יכולה לעשות ככל העולה על רוחה באופן חד צדדי ותוך התעלמות מכל תהליך אחר המתרחש באזורנו.

תוצאות הבחירות ברשות הפלסטינית מאפשרות למתבונן מהצד לנתח את שני התהליכים המרתקים העוברים על החברה הישראלית ועל החברה הפלסטינית. על העובדות אין להתווכח, יסכים כל אדם (ואפילו אם הוא מצביע קדימה) שניצחונה הגדול של חמאס ברשות הפלסטינית הוא ניצחונו של הטרור.

תוכנית ההתנתקות, אותה הוביל בשנה שעברה אריאל שרון, הביאה את הצד השני לראות לפניו משוואה פשוטה למדי: טרור=נסיגה ישראלית. ככל שגבר הטרור, כך גברו הקולות בישראל שיש לסגת מן השטחים הבעייתיים, וככל שעלה מספר הקורבנות בצד הישראלי כך מיהרה ממשלת ישראל לסיים ליישם את תוכנית הנסיגה, בנחישות וברגישות. החמאס זכה בבחירות בעיקר מכיוון שלחם ללא פשרות בישראל והשיג את ההישג המשמעותי ביותר, הנסיגה העמוקה והכואבת של הישראלים.

ומכאן למעשה נותר לבחון את ההשפעה העתידית של העובדות הקיימות על הציבור הישראלי. אם אמרנו שהציבור הפלסטיני ראה בחמאס כי טוב, כיוון שכל אדם בר דעת ייתן קולו בבחירות למי שהביא את ההישגים הטובים ביותר, הרי שהציבור בישראל רואה, כנראה, בניצחון החמאס ניצחון גם לדרכה של קדימה.

הרי מה אומר מצביע קדימה פוטנציאלי? הוא אומר שאין עם מי לדבר בצד השני, ולכן יש לסגת באופן חד צדדי ולקבוע בעצמנו את גבולות ישראל. והרי דבר רודף דבר, ביצה ותרנגולת, ככל שישראל תיסוג יותר באופן חד צדדי, יגבר כוחו של חמאס, ולצד כוחו הגובר יגברו גם פעולות טרור (של ארגוני טרור אחרים). למה? כי טרור הבריח את ישראל פעם אחר פעם, אז אין סיבה "לשנות הרכב מנצח". אבל לך תסביר את זה למצביע קדימה אשר אינו מכיר בהשפעות פעולותיו החד צדדיות על הצד השני בסכסוך.

למעשה, "1984" של ג'ורג' אורוול חוזר בגרסתו המודרנית. השיח הציבורי הישראלי של בחירות 2006 הוא שיח של מנטרות מלוות בסתירות פנימיות חוזרות ונשנות. כמו בספר המופתי, בו סיפרו לעם שמלחמה היא שלום, וכמו שבימי אוסלו סיפרו שככל שיתקדם תהליך השלום כן יגבר הטרור, כך עכשיו משוכנע הבוחר הפוטנציאלי שככל שהחמאס מתחזק כך יש להגביר את הפעילות החד צדדית, ואת תוצר הדגל שלה - הנסיגות החד צדדיות. כל זאת בהתעלם מן העובדה שהפעולות החד צדדיות מחזקות את הטרור ואת החמאס.

החמאס ניצח ברשות הפלסטינית ובקרב רוב ציבור המצביעים בישראל התחזקה התחושה שאין עם מי לדבר בצד השני. המסקנה שהסיק הבוחר היא שהדבר מחייב את ישראל לעוד ועוד פעולות חד צדדיות, ללא קשר להשלכות שלהן על הצד האחר, אתו אנו אמורים להמשיך ולחיות כאן, גם לאחר שתיעלם מפלגת קדימה.

לצד שאר הפרמטרים המובילים את הצבעת ההמונים לקדימה, הסתירה הפנימית של הקו המד