לא אצביע לעלה ירוק

אני פעיל עלה ירוק לשעבר, שימשתי בה כדובר וכמתאם תקשורת וערכתי את מצעה, שרובו עדיין משמש אותה. הייתי פעיל בה בעודי נאבק בתיק משפטי על מריחואנה. לכן הופתעו רבים כששמעו שאינני מתכוון להצביע לעלה ירוק בבחירות הקרובות.

אז למה באמת? אני אנסה להסביר, ובקצרה.

הבעיה העיקרית של עלה ירוק היא היעדר פעילות ממשית, המורגשת בציבור בין בחירות לבחירות. זו בעיה שעמה התמודדה המפלגה גם בין 1999-2003. מה שחדש, מלבד ההנהגה שכולה התחלפה, הוא הניסיון "לפתור" את הבעיה במכבסת מלים. באוגוסט 2003, שמונה חודשים אחרי הבחירות, קיימו חברי המפלגה הפגנה קטנה בתל אביב למען אוויר נקי יותר. נחמד.

ההפגנה הבאה שלהם היתה לפני כחודש וחצי, למעלה משנתיים אחרי הקודמת, במחאה על נידוי המפלגה מבחירות הדמה בבליך. בניגוד לרושם שהיא מנסה לעורר, המפלגה אינה מארגנת זה שלוש שנים את פיקניק יום המריחואנה בתל אביב, והדבר מבוצע על ידי מאוכזבי ופורשי עלה ירוק, ללא כל סיוע מחברי המפלגה הנוכחיים.

באתר גם מפורטות "פעילויות עבר" למכביר, שרובן אורגנו ונוהלו על ידי מישהו אחר, ועלה ירוק לוקחת עליהם קרדיט. פעילויות בקנה מידה אפסי – דוכן עלוב עם סטיקרים וארבעה פעילים משועממים סביבו מתואר במלים מפוצצות כמו "כנס", "ועידה" וכו'. בקיצור, מסך מלא במלים "של גדולים" מסתיר פעילות חובבנית, חפפנית, ודלה להחריד, שמבזה את הרעיון שאפשר להתענג על עשבים, בדיוק כמו שאפשר ליהנות משתייה, ועדיין לתפקד כאדם רציני.

יש הבדלים קטנים מאד בין המצע וההסברה של עלה ירוק 2003 לבין הקמפיין של השנה. למצע החדש נוספה "תוכנית מדינית" ולקו ההסברתי נוספו אמירות מתלהמות נגד זכות השביתה.

המתקפות על זכות השביתה מגובות בדוגמא הפופולרית תמיד של ועד עובדי החשמל, ובאמירות כמו "לא ניתן שישבשו לנו את החיים". ומה בנוגע לעובדי רשויות מקומיות, שלא קיבלו משכורת חודשים? גם להם אסור להפר לנו את שגרת החיים? יו"ר המפלגה, בועז וכטל, אומר שהוא בעד שביתות "מוצדקות". ומי יקבע מתי שביתה מוצדקת? הוא? אבל בשטח כבר קיים מנגנון כזה. קוראים לו בית משפט, ומי ששובת בניגוד להכרעת בית משפט מאבד כמה וכמה מההגנות החוקיות שלו. אין פתרונות קסם, ושביתות יכולות להעיק מאד, אבל להגיד "מותר לך לשבות רק כל עוד אני חושב שאתה צודק בדרישותיך" זה ילדותי.

"התוכנית המדינית" של עלה ירוק כוללת סעיף, שקורא להעביר את ירושלים העתיקה לשליטה מעשית של תושביה הפלסטיניים. זה לא מפתיע, משום שהמזכ"ל החדש של המפלגה, אוהד שם-טוב, הוא בין שאר מעלותיו פעיל שמאל קיצוני, שלפני שנתיים נעצר בעוון ציור כתובות נאצה על הכביש מול בית ראש הממשלה, אריאל שרון. למעשה, הוצא לו צו הרחקה מרה"מ, נשיא המדינה משה קצב ושר האוצר דאז, בנימין נתניהו.

אבל רוב תומכי עלה ירוק לא מודעים כלל לעמדות הללו של המדורג במקום השלישי, הריאלי יחסית.

קמפיין המפלגה מנסה, כמו ב-2003, להדגיש את המצע המגוון, והפעם התקשורת אפילו שמה לב, אבל במקביל מקדמים ראשי המפלגה גישה סטריאוטיפית-סטלנית של "המריחואנה היא מהות כל הטוב". התבטאויותיהם רצופות אמירות חוזרות ונשנות כמו "לא העמל כי אם השאכטה היא שמאחדת את האנשים", או "מה שלא עשו פועלי כל העולם יעשו סטלני כל העולם" ו-"רק הגראס ינצח את החמאס".

אני מאד אוהב לעשן קנביס ומודע לטימטום שבאיסור על הפקת תועלתו הרפואית והתעשייתית. אבל עם כל הכבוד לכל זה, סאטלה טובה היא לא הפתרון לכל בעיה ולא המקור לכל תובנה. חמאס הוא בעיה שלא תיעלם באמצעות דפיקת שאכטה. מי שמרים לשנייה את הראש מהבאנג, יודע לחייך מהחרוז המגניב ובכל זאת לוותר על המשפט. מי שלא, אולי עדיף שיחכה קצת עם "שאיפות" להיות בכנסת.

דוגמא נוספת לגישת "השאכטה היא כל חיינו" הגיעה ביוזמה שראשי עלה ירוק כינו "העם עם גוש חשיש". הם ירדו לגוש קטיף, במהלך ההתנתקות, ובמסווה של "אנחנו מרגישים את כאבכם" הציעו למתנחלים לעשן משהו, כדי שלא יתבאסו כל-כך על הרס בתיהם, ולמשטרה קראו שלא תפריע למתנחלים לעשות את זה. כשתושבי הגוש ביקשו מהם ללכת לקיבינימט, חסמו פעילי עלה ירוק הרגישים והרחומים כביש ריק בואכה אחת ההתנחלויות, "כדי שתרגישו איך זה שחוסמים לכם כבישים". הם גם התגאו בזה ופרסמו צילומי וידאו המתעדים את המבצע הנועז.

ואגב, לא רק קהות חושים יש ביוזמה הזו, אלא גם חוסר אחריות בנוגע לעניין אותו מתיימרת עלה ירוק לקדם. עם כל החיבה לעשב הטוב, כל סטלן מתחיל יודע, שלפעמים יש לעשב הטוב אפקט של הגברת פרנויה (מה שבחבר'ה קוראים "להיכנס לסרטים"). מכאן קל להבין, שזה הדבר האחרון שרצוי להכניס לעצמך למערכת אם אתה גם ככה מרגיש, כמו מתנחלי גוש קטיף באוגוסט האחרון, שכל העולם מטיל עליך מצור נואש.

מפלגה שמתיימרת לייצג את הקנביס ומעלותיו, היתה צריכה לדעת את זה.

אנשים אומרים לי: "אני לא מצביע לבנאדם, אני מצביע לרעיון", אבל זה לא עובד ככה. רעיונות יפים רחוקים מלהספיק בפוליטיקה. הביצה הפוליטית מקום סבוך וזרוע מוקשים היא, וצריך לדעת להתנהל בה בצורה מאד מסוימת, כדי גם לא להתלכלך מעבר לכל תקנה וגם לעשות משהו טוב בדרך.

בועז וכטל רץ כבר פעם שלישית לכנסת והוא לא מראה שום עקומת לימוד, שום שיפור ביכולת להסביר את עצמו, לנהל ארגון ולהגיע לתוצאות. חשוב לומר: זכויותיו של בועז וכטל, כפעיל למען לגליזציה ולמען הקלת סבלם של חולים הזקוקים למריחואנה רפואית, גדולות ועצומות. האיש לוביסט מצוין, שתרם יותר מרוב האנשים בארץ להגברת המודעות לעוולות מדיניות הסמים, ולקידום יחס אנושי יותר לחולים הזקוקים למריחואנה. על כך מקומו בגן העדן מובטח. אבל אנחנו מדברים על תיפקודו כמועמד פוליטי וכמנהיג ארגון, ותיפקודו מזעזע. אם בועז וכטל יפגין קצב לימוד ושיפור דומים כח"כ, ההישגים שלו בכנסת יהיו פחותים מאלה של עמרי שרון.

שלומי סנדק, מספר 2 בעלה ירוק וממקימי המפלגה, הוא איש חביב ויקר, אבל הוא אפילו לא עושה את עצמו כמי שמתכוון ללמוד את הכנסת. בשביל לשבת במזנון לא צריך לקבל משכורת מהמדינה.

אני פרשתי מעלה ירוק מרצוני וסירבתי לפני פחות מחודשיים להצעות לשוב ולסייע לה. בלב בכלל לא קל אני מגיע למסקנה, שעדיף לחכות עוד קצת עד שתהיה לרעיונות מתקדמים ונאורים נציגות ראויה בכנסת ישראל, מאשר לשלוח לשם אנשים שרק יזיקו לתדמיתם ולקידומם של הרעיונות הללו.