הזדמנות נדירה לבוחרים

מפלגת קדימה הוקמה ע"י אריאל שרון ומקורביו ככלי לשלטון חסר מעצורים ונתנה מקלט לעדר פוליטיקאים, ששרפו את הגשרים אל בוחריהם ואל הסיכויים להיכנס אל הכנסת ו\או לעמדה בכירה, בתמורה להצטרפותם.

ואכן, רשימת קדימה עשירה באוסף מרשים ביותר של משרתים, הצועדים בהכנעה אחרי שכבת אדונים דקיקה. החיבור הזה מתאפשר הודות להסכם בלתי כתוב, אך ברור לחלוטין, שאין למפלגה שום אידיאולוגיה, ערכים או עקרונות יסוד. האדונים עושים מה שהם רוצים, נותנים למשרתים את הכסא בכנסת מבלי שיאלצו לטרוח ולהיבחר ואלו בתמורה אומרים הן וסותמים את פיהם. כך יתאפשר לאדונים לקבוע את כיוון המדינה כראות עיניהם, מבלי שהבטחות של ערב בחירות או עקרונות כלשהם יגזלו אנרגיה מיותרת להתכחשויות הצפויות. כך הופך הזיגזוג לאידיאולוגיה של "קדימה", עד כמה שניתן להזכיר בנשימה אחת את "קדימה" עם אידיאולוגיה.

העקרונות האמיתיים של המפלגה הזו, שלא יאמרו בקול רם, ידועים לכל: כ-סא, כ-בוד, כ-סף. שלושת הערכים הנעלים הללו שמורים כמובן לחברי המפלגה ולמקורביה, כשגם לנתינים נשאר "כ" אחד – כלום.

הואיל ותאוות הכסף והכסא הובילו ועוד יובילו חלק מה"נבחרת" הזו אל חדרי החקירות ולרשימות החשודים, נשאלת השאלה כיצד עתיד המבנה הרופף הזה להתקיים לאורך זמן?

התשובה היא: "מורשת שרון". אריאל שרון היה מסובך בשלל פרשיות שחיתות, שלא הותירו לו כל סיכוי להישרד בשלטון. אלא שתוך כדי תמרוני הישרדות מצאו הוא וחבורתו מכרה זהב, את הפטנט שמנטרל את העיתונות, מערכת המשפט, המשטרה ואת כל המערכות האמורות לבלום ניצול בלתי מוגבל של כח השלטון. החל מהרגע שהחליטו על הנסיגה מחבל עזה קרה להם נס. רוב החקירות נמסו והתפוגגו, כך גם התחקירים החטטניים בתקשורת, העננים התפזרו והשמש זרחה. כך גילה עמרי שרון את הדרך לעשות ככל העולה על רוחו, להשתלט על המועצות הדתיות, להיות מעורב במינויי צמרת המשטרה, הצבא והשב"כ ולהפוך למנכ"ל המדינה. עיתונאי מכובד אחד הודיע חגיגית שהשחיתות יכולה לחכות ועיתונאי בכיר אחר, לא התבייש לומר איך ולמה הפך שרון לאתרוג. כל הממסד שהשתתק והופנט כמו חתול שתופסים אותו בערפו, נתן למעשה רישיון לעבריינות שלטונית ואיפשר לחבורת החווה להתפרע כל עוד זו סיפקה את הסחורה.

החיפוי, שנתן לגיטימציה ל'דוגמה האישית' המחרידה של שרון - השקרנות, השחיתות, אי קיום התחייבויות ורמיסת הדמוקרטיה, השחיתו את ישראל בכמה סדרי גודל ויצרו את בית הגידול שעליו יכולה להתקיים תופעה כמו מפלגת קדימה, שתמצית קיומה הוא המשך אספקה סדירה של התנתקויות ועקירות ישובים. כך לא נכנסים בתקשורת לפרטים קטנים, כמו ההרכב המביך של הרשימה, ןמוותרים ללא היסוס על סקופים עיתונאיים משמעותיים הקשורים בראש האתרוגים החדש.

תוחלת החיים הציבוריים של לא מעט מאנשי המפלגה היתה שואפת לאפס, אילו היתה בישראל מערכת אכיפת חוק ותקשורת הוגנות. חלקם היו מתביישים לצאת מביתם נוכח ביקורת מינימלית על רמתם כמחוקקים ומנהיגים וחלק אחר היה מועמד לדין כהרף עין. זוהי הסיבה שאם הם יגיעו לשלטון, בברירה שבין מלחמה עם הפלסטינים לבין מלחמה בחזית כפולה עם הפלסטינים והמתנחלים, הם יבחרו במלחמה הכפולה. זוהי הסחורה היחידה שעליהם לספק כדי לשרוד.

אבל המתנחלים אינם היחידים שמשלמים את המחיר של ברית החיפוי הזו. מי שמתנגש עם המתנחלים מקבל מערכת הנחות כה גורפת עד שהוא יכול להזניח את ניהול המדינה.

איך זה עובד? מעבר להיעדר ביקורת על ההתנתקות ותוצאותיה הביטחוניות, תרומתה הקריטית לעליית החמאס, עלויות הנסיגה מול סל הבריאות המצומק, היעדר התקציבים למלחמה בפשע וכו', ישנה דוגמה טרייה. רק עתה, כשהתגלתה שפעת העופות, התראיין אולמרט והודיע חגיגית שהממשלה ערוכה להתמודד עם הבעיה. לא עברו יומיים והתברר כי הממשלה נכשלה כשלון מוחלט בטיפול בבעיה, שהיתה צפויה מזמן. התקשורת אינה מקרינה שוב את הודעת האתרוג, אינה שואלת אותו שאלות מביכות ואינה לועגת לו כמיטב המסורת. כך מתייקר מחיר ההזנחה והמחדל של הטיפול בשפעת העופות, שאותו עלולים לשלם כולנו, כולל שונאי המתנחלים המושבעים ביותר.

המיצג המשווק לנו הוא, כי הבחירות נמצאות כבר בכיסה הקטן של קדימה. לפיכך קצת קשה לבוא בטענות אל הציבור, שמשום מה אינו מתלהב להגיע לקלפיות ו"למלא את חובתו הדמוקרטית", וזאת דווקא כשבמפלגות הגדולות והותיקות, מימין ומשמאל, קיים כרגע מצב נדיר של בהירות אידיאולוגית והרכב רשימות סביר מבחינת איכות המועמדים.

הנסיבות שיצרו את קדימה, ניקזו את רוב הפוליטיקאים הירודים והרדודים ביותר למעין 'סל מיחזור' משותף. לעם ישראל יש בבחירות הללו הזדמנות פז להגיע לקלפיות, לרוקן את 'סל המיחזור' הזה ולסלק את שוכניו מהחיים הציבוריים. מאידך אם מפלגת 'סל המיחזור' הזו תגיע לשלטון, יוצב סימן שאלה על עצם קיום המדינה.