לא אצביע לחד"ש

בפעם השנייה בחיי, החלטתי שלא להצביע לחד"ש. לא מכיוון שאני לא עונה על הטייפקאסט של מצביעי חד"ש – גרה בשינקין, "אשקנזייה סמולנית" וחברה מן המניין בתשקורת העוינת. אני גם מתקשה במציאת הגיון בלגור על ראש גבעה בשטחים, מהסוג שכף רגל של נהג "דן" לא דרכה בה על הגז מעולם ושאי אפשר למצוא בוואלה! מפות.

אני יודעת. אין שום חידוש באמירה שכל הפוליטיקאים מבטיחים הבטחות, מציעים מצעים ומלהגים בכל כלי תקשורת קיקיוני על הרפורמות המדהימות שהם יבצעו: יקצצו בתקציב הביטחון לטובת החינוך, ימגרו את השחיתות ממסדרונות הכנסת (אפשרי, אם כל ה-120 ייעדרו מישיבות מליאה), רכבת תחתית קלה בקלות (זו שנדחתה, ואז דחו את הדחייה, ואז את הדחייה של הדחייה גם דחו), מחשב לכל כלב, כיסא בגן עדן (שורה שלישית, מקום טוב באמצע, נא לכבות את הטלפונים הסלולריים) ושאר נסים ונפלאות.

אלא שניסיון עבר, גם אם מועט, מלמד אותי שגם בכנסת ה-17 לא יקרה נס שכזה. אני נאלצת לבחור בשיטת האלימינציה – המפלגה שנופלת עוד בשלב ההבטחות מנופה מהפתק שלי אוטומטית. ובאמת שלא מצאתי עילות ראויות לנפות בגללן את חד"ש בהתחלה. אבל שכשבדקתי את רשימת המועמדים התחוור לי: היחס בין נשים לגברים בעשירייה הפותחת של חד"ש דומה ליחס בין נשים לגברים בבוקסת הקרדיטים של "בלייזר", לא כולל פקידת הקבלה. בעשירייה הראשונה של חד"ש יש שתי נשים בלבד. מכל הדיבורים על שוויון זכויות יהודי-ערבי, מיגור הכיבוש, ערכים סוציאליסטיים, ליברליזם וייצוג שווה לנשים - נותרו שני שמות בלבד: מנאל שלבי, המבטיחה כשלעצמה, וד"ר עדנה זרצקי-טולדנו. מתמר גוז'נסקי, הקמע של המפלגה, נותר רק געגוע.

הנה נוטל את המקלדת טוקבקיסט מספר 12: "אבל גם לשפם אין 5 נשים בעשירייה הראשונה, למה את נטפלת דווקא לחד"ש?". אלא שכגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. מעמיר פרץ לא ציפיתי לגדולות ונצורות. זה טבען השמרני של מפלגות דינוזאורים עתיקות. אם פרץ רוצה לשבת ולשתות תה, כמו פקיד הסתדרות, בזמן שבעלי דרגות מאיישים את הרשימה שלו, בבקשה. ממפלגת שוליים אני מצפה לנועזות, גבורה, חדשנות. זו הדרך היחידה של מפלגות כמו חד"ש לפרוץ את מחסום "המפלגה של הערבים ושל אלו שמזדיינות עם ערבים".

זה הזמן להזכיר, שמינוי נשים לכנסת הוא לא מעשה צדקה או אקט פמיניסטי. זה אינטרס של כל מי שמאס בסגנון החיים המיליטריסטי-ישראלי. מעבר לתיקון העוול ההיסטורי המגוחך הזה, שוויון מספרי של נשים בתפקידים של מקבלות החלטות יביא זווית ראייה הומנית יותר וגנרלית פחות לבעיות ביטחוניות. מפלגת שמאל מובהקת, ששמה לה למטרה להיאבק למען שוויון יהודי-ערבי, צריכה לזכור שעניות עירה קודמות. מקומן של נשים בפוליטיקה הוא לא על שלטים, על פליירים שמחלקים פעילים נלהבים, או בתשדירי בחירות. מקומן הוא ברשימת המפלגה, במקומות ריאליים. אם נשים תופסות נתח של 51% מהאוכלוסייה, מן הראוי שבעשירייה הראשונה של חד"ש יהיו 5.1 נשים בדיוק. 0.1 אני מוכנה לעגל למטה ולוותר לחד"ש. על יותר מזה אני לא מתפשרת.