מה קורה למים בישראל?

מדדים שונים של האו"ם קובעים שבישראל יש מחסור חמור ב[[מים]]. על פי הגדרת הארגון, הקו האדום של מחסור במים הוא 500 מטרים מעוקבים בשנה לאדם. בישראל מקורות המים יכולים לספק רק 200 קוב בשנה, 40% בלבד מהכמות שמוגדרת כמחסור.

לפי נתוני האו"ם, יותר מ-2.6 מיליארד בני אדם – למעלה מ-40% מאוכלוסיית העולם - חיים בתנאי תברואה לא נאותים, וליותר ממיליארד בני אדם אין גישה טובה למי שתייה ראויים. [[ארגון הבריאות העולמי]] מעריך ש 80% ממקרי המחלה בעולם נובעים ממחלות המועברות דרך מים, וכי בכל זמן נתון, כמחצית מהאנשים במדינות המתפתחות סובלים ממחלות הקשורות למים או לסניטציה לקויים. אלה גורמים למותם של חמישה מיליון בני אדם בשנה.


על פי החלטה של האו"ם משנת 1992, מדי שנה ב- 22 במרץ מציינים ברחבי העולם את יום המים הבינלאומי. אונסקו, שיזמה את היום, מזמינה את המדינות החברות באו"ם ביום זה, לציין את היום כפי שמתאים לכל מדינה.

לצאת אל הנחלים – זו אפשרות מאוד חיובית אבל כדאי גם להזהר, כי בישראל מרבית הנחלים הזורמים, מזרימים מי ביוב. יפעת ואראל הרשקו מגדרה, רצו מסלול לטיול עם זרימת מים ופריחת אביב לטיול השבת, וחפשו אותו בגליל, חבל ארץ שאהוב עליהם במיוחד. על פי המפה והמסלול המסומן בה ע"י החברה להגנת הטבע, הם מצאו מקום שנראה מבטיח: קניון בית הכרם ([[נחל שגור]]), אלא שבמקום הם פגשו זרימות אחרות לגמרי.

ערוץ הנחל נראה מזוהם לחלוטין וצחנה עלתה ממנו, והלב נצבט על הקניון המרהיב ששפכים גולמיים זורמים בו. תוהים והמומים כיצד קרה הדבר שמקום מדהים כזה הפך מלוכלך ומצחין, הם חיפשו מסלול חלופי ולמזלם, באפיק [[נחל צלמון]] הם מצאו זרימות מים צלולים ומסלול מסודר ונקי. מתוך מחויבות אזרחית, הם הבטיחו להביע את מחאתם ופנו אלינו בבקשה שנעביר את קריאתם לכל הרשויות המקומיות בגליל ואל כל מי שיכול לעזור – כדי להציל את פנינת הטבע הזו.

התיישבנו לכתוב מכתב לרשויות וחשבנו על המנגנון הציבורי העצום, שעל פי התוצאות העגומות, כבר שנים - כשל בתפקידו למנוע את התדרדרות מצב הנחל: משרד לאיכות הסביבה; משרד הבריאות; רשות שמורות הטבע; הרשות המקומית המאחדת את כפרי בקעת בית הכרם: "אל שאגור"; נציב המים; מנהלת הביוב הארצי...ועוד רבים.

נתיב השפכים בנחלים מוביל אותנו גם אל נחל כזיב, אחרון הנחלים בצפון, שעד לא מזמן - נחשב נקי. אבל מתקן הטיפול בבית ג'אן לא עובד ושפכים גולמיים של יישוב זה נשפכים לנחל. כך גם ממאגר חורפיש, זורמים השפכים הישר לנחל. שפכים ובוצה של חזיריות מעילייה נמצאים ממש מעל עין זיו. על שפת הנחל פרות רועות במתחם שמורת הר מירון תוך מפגע כפול ומכופל: זיהום הנחל בהפרשות, חשש לזיהום מי התהום, ובונוס: גידור לא ידידותי למטיילים בשמורת הטבע. התוצאה העגומה היא שמקור המים המרכזי באזור, עין זיו אינו ראוי לשתיה זה כמה חודשים בגלל זיהום בחנקות. החנקות הם רק הסמן של זיהום המים בשפכים. מזהמים אחרים אינם נבדקים כי הם בכלל לא נמצאים בתקן הישראלי. אלפי קוב של מים שאינם עומדים בתקן כבר נשפכו בחודשים האחרונים. העלות? מאות אלפי שקלים כבר עכשיו ובעתיד מי יודע (למי איכפת?!) מצד שני אין אפשרות לשחרר מים נוספים בתקופת הקיץ להחייאת הנחל.

מי הכושל בסיפור נחל כזיב? בישראל יש מנגנון ציבורי עצום שתפקידו להתריע ו/או למנוע את התדרדרות מצב הנחלים, ולשמור על כמות ואיכות המים: משרד לאיכות הסביבה; משרד הבריאות; מקורות; רשות שמורות הטבע; נציבות המים; מנהלת הביוב הארצית...ועוד רבים.

בימים אלו מטרידה את המדינה [[שפעת העופות]], למרות שלשמחתנו אף אדם עדיין לא חלה בה.
האם יש בישראל נתונים על מספר האנשים שחלו או מתו כתוצאה ממחלות המועברות במים מזוהמים? התשובה מוכרת לכם בודאי: אין!

שוב - למה? במדינה הסובלת ממחסור כה חמור במים, אין מדידות אמיתיות של האיכות? כמה אנשים מתים בישראל ממחלות המועברות ע"י המים?

* הכותבת היא מנהלת עמותת אזרחים למען הסביבה והגליל.