"אתה יודע שאהוד ברק כבר נערך להתמודדות מולך אחרי הבחירות?" אומרים לעמיר פרץ חלק מהעיתונאים שנפגשים איתו לאחרונה. "ברק", משיב פרץ בקול שכולו סלידה ותיעוב, "אם ברק יהיה זה שיתמודד מולי אז אני מסודר".
פחות משבועיים לפני הבחירות, אפשר רק להתבונן בגיחוך בים המילים שהושחתו לריק בניסיון לתאר את המאמצים להביא לשיתוף פעולה בין שני הידידים הללו. ברק, מטבע הדברים, מעוניין לחזות במפלתו של פרץ. למעלה מארבעה חודשים חלפו מרגע שעלה פרץ אל דוכן המנצחים בבית מפלגת העבודה, והנה כבר ניתן להצביע על נבואה שהגשימה את עצמה. ברק נדחק. פרץ הבטיח ופרץ קיים, לפחות בנקודה הזו.
מקורביו של יו"ר העבודה, שליוו אותו לאורך חודשי הפריימריס המתישים, ידעו לחזות במדויק את היחס שיעניק לברק. "ברק", הם אמרו, "יהיה היחיד מבכירי המפלגה שיידחק מהצמרת בעקבות הנצחון של עמיר".
זו הייתה טעות.
אהוד ברק הוא בשום אופן לא נכס אלקטורלי. לו היה משובץ בצמרת רשימת העבודה לכנסת ספק אם היה מוסיף קול אחד. ייתכן שאף היה גורם לנזק נקודתי. ובכל זאת, טעה עמיר פרץ כאשר דחק את רגליו מהרשימה, ואחר כך עוד הפך אותו לדמות כמעט לא לגיטימית במפלגה. מוקצה מחמת מיאוס. הטעות נובעת בעיקר בשל הקרב הפנימי שמצפה לפרץ ביום שאחרי. נזקו של ברק עלול להיות רע לפרץ. לו היה מתעשת בשלב כלשהו, ומנסה לחבק את ברק, ולו למראית עין, היה יכול ללכוד אותו במלכודת דבש.
לזכותו של פרץ ייאמר, שגם ברק לא הלך לקראתו. דרישותיו, עד לרגעים האחרונים ממש, לא תמיד היו סבירות. כך למשל, טוענים בכירים בעבודה, דרשו מקורביו כי יקבל הבטחה להיות שר ביטחון בכל ממשלה שמפלגת העבודה תיטול בה חלק, בין אם פרץ יעמוד בראשה ובין אם אהוד אולמרט. לפי ההיגיון הזה, העבודה, שגם כך תקבל מספר מוגבל של תיקים בממשלה של קדימה, צריכה לעמוד על קבלת תיק בכיר אחד (הביטחון) ואם תקבל אותו הוא יוענק על מגש של כסף לברק. אותו איש התבונן מהצד בשעה שחבריו הגירו זיעה בשדה המערכה.
האמת היא שלברק היו עוד דרישות. הוא למשל רצה שפרץ יגיע אליו כדי לבקש את הצטרפותו למאבק המפלגתי. פרץ, כמובן, לא היה מוכן לשמוע.
אלא שאחרי כל זה, ברק משוחרר כעת מכל מחויבות או מינימום של לויאליות ליושב ראש מפלגתו. אין ספק שלאחר הבחירות (בהנחה שהעבודה לא תרכיב את הממשלה) הוא ינסה לשחזר את ההצלחה שלו מלפני עשור. אז הצליח לכפות פריימריס על שמעון פרס מיד לאחר ההפסד בבחירות.
מספר המפתח - 21
פרץ מודע לתוכניות של ברק (ושל בכירים אחרים), לכן הוא מנסה כבר כעת לעגן את מעמדו בצמרת העבודה לקראת היום שאחרי. הוא מתכנן להחליף את כל המוסדות הפנימים במפלגה, כדי להחדיר לתוכם את אנשיו. לא משנה שהמוסדות הנוכחים (וועידה, מרכז ולשכה) נבחרו רק לפני שלוש שנים. כדי לשמר את מעמדו הוא יצטרך להמשיך ולטפח את הברית שנכרתה בחודשים האחרונים בינו לבין המזכ"ל הנמרץ של העבודה, איתן כבל.
אחרי כל זה, עוד מתכנן פרץ לקבוע בעצמו את רשימת השרים שייצגו את המפלגה, אם היא תכנס לממשלה שירכיב אולמרט. זה, נכון לעכשיו, השוט היעיל ביותר שיש לו מול בכירי העבודה. בינתים, זה גם עובד. רוב השחקנים המרכזים בעבודה, גם כאלה שמצפים לראות את נפילת פרץ, נרתמים בשלב הזה להצלחת המפלגה בבחירות.
שני פרמטרים יקבעו עד כמה תהיה חזקה האופוזיציה שתקום לפרץ ביום שאחרי. הראשון, מטבע הדברים, הוא מספר המנדטים. 21 הוא מספר המפתח. ככל שהעבודה תתרחק מהיעד הזה ותתבונן בו מלמטה, כך יגברו הקולות שיקראו להדחת היו"ר.
הפרמטר השני עשוי להוות מקור של עידוד עבור פרץ. בהנחה שהעבודה תהיה בממשלה הבאה, אפשר להניח שההתנגדות ליו"ר תתקל בחזית מגוננת ואחידה של השרים ושאר הבכירים שיטלו נתח מעוגת השלטון.
אם העבודה, אחרי הכל, תהיה באופוזיציה - הסיפור יהיה שונה לחלוטין. באופוזיציה משעמם. יש הרבה זמן פנוי. כשבמפלגת העבודה עסקינן הדבר משמעותי: איכשהו, כל פעם שמשעמם למישהו בעבודה, זה נגמר לא טוב עבור היושב ראש.