לפני שבועות ספורים נדמה היה שגישתה הלוחמנית של ההנהגה האיראנית, בנוגע למשבר סביב תוכניתה הגרעינית, מלכדת את השורות במדינה. כעת, על-אף שההנהגה הבכירה עודנה נחושה בדרכה, נפערים בקעים בתוך מעגלי השלטון ומחוצה להם.
בעיתון "ניו יורק טיימס" דווח, כי כמה אנשים בעמדות רבות עוצמה באיראן החלו להתעקש, שהטקטיקה התוקפנית של הנשיא, [[מחמוד אחמדינג'אד]], מניבות תוצאה הפוכה מהמקווה, ומקשות במקום להקל על פיתוח תוכנית גרעינית במדינה.
השבוע מכונסת מועצת הביטחון של האו"ם כדי לדון בתוכנית הגרעינית של [[איראן]]. לדברי פרשנים המקורבים לשלטון, הפניית הנושא לגוף המוסמך להטיל סנקציות, וחשוב מזה, כישלונה של איראן בהשגת תמיכה ללא תנאי מצד [[רוסיה]], העצימו את הביקורת על אחמדינג'אד.
בכיר איראני, שביקש להישאר בעילום שם בגלל אופיו הרגיש של הנושא, אמר: "אני אומר לך, אם מה שהם עושים היה עובד, היינו אומרים "טוב". אבל במשך 27 שנים, מאז המהפכה, ניסתה אמריקה להפנות את איראן למועצת הביטחון ולא הצליחה. בפחות משישה חודשים, אחמדינג'אד גרם לזה לקרות". לפני חודש עוד התבדח אותו בכיר עצמו, ואמר שאלה שפקפקו בגישה הקשוחה שמרו על שתיקה, משום שנדמה היה שהיא עובדת.
ההנהגה באיראן אינה מדברת בקול אחד. אתמול הצהירו אחמדינג'אד והמנהיג העליון של המדינה, האייתוללה [[עלי חמינאי]], כי ארצם לעולם לא תיסוג מעמדותיה. בו בזמן, צוות מו"מ איראני הגיע ל[[מוסקבה]] כדי לחדש את השיחות על הפשרה הרוסית (לפיה רוסיה תעשיר על אדמתה אורניום עבור איראן) ימים ספורים בלבד לאחר שאיראן דחתה נחרצות את ההצעה הרוסית.
האזרח הממוצע ברחוב האיראני אינו שופע אופטימיות נוכח האפשרות של סנקציות מצד האו"ם. מרחובות טהרן לאזורי הנופש מחוץ לעיר, אנשים מתחילים להתבדח על משפט המפתח של הממשלה, ואומרים בלגלוג: "[[אנרגיה גרעינית]] היא זכותנו הבלתי מעורערת".
האיראנים הימרו על תמיכה רוסית
תומכי הרפורמות, שכוחם הפוליטי נמוג לאחר הבחירות האחרונות, החלו גם הם להשמיע קול. ומקורבים לחוגי השלטון ולאנשי דת אומרים כי אנשי דת מן השורה מתחילים להעביר ביקורת על עמדתה של איראן לאייתוללה חמינאי התפתחות הנתפשת בקרב בכירי השלטון במדינה כרעידת אדמה של ממש.
"אין כל סימן לכך שהם ייסוגו מעמדתם", אומר אחמד זיידבאדי, פרשן פוליטי ועיתונאי. "על כל פנים, מר חמינאי לא אמר שום דבר שנוכל לפרש כסימן לשינוי במדיניות". עם זאת, אמר, "הביקורת מתגברת ככל שמתברר שהמדיניות הזו לא עובדת. הביקורת באה בעיקר מצד צוות המו"מ הקודם.
כשהנשיא אחמדינג'אד עלה לשלטון, הוא אימץ החלטה שכבר התקבלה על ידי המנהיגות הבכירה (והבלתי נבחרת) של המדינה, לנוע לעבר עימות עם המערב בנוגע לתוכנית הגרעינית. מתנגדיו של אחמדינג'אד שמרו ברובו של דבר על שתיקה בזמן שכוחו הפוליטי גדל.
יכולתה של איראן להתחיל להעשיר אורניום, ולהסיר את חותמי [[האו"ם]] מלפחות שלושה מתקנים גרעיניים ללא כל השלכות מיידיות, נתפשו בתחילה כאישור לצדקת הגישה הקשוחה. אולם מומחה אחד למדע המדינה, המשוחח לעתים מזומנות עם אנשי משרד החוץ, אומר שאיראן ביססה חלק גדול מאאסטרטגיה שלה בהשגת תמיכתה של רוסיה. לדבריו, חלק מצוות המו"מ האמין שעל ידי גילוי עוינות למערב, יוכלו לפתות את מוסקבה לראות בטהרן מעוז שלה במזרח התיכון. "הם חשבו שהפנייה מזרחה היא הדרך קדימה. זו היתה האמונה. זה היה החזון". האיש הוסיף, כי "הם חשבו, בוודאות של 99%, שרוסיה תעוט על ההזדמנות ותגבה את ההנהגה האיראנית".
כעת לא ברור מה יהיה הצעד הבא של איראן, שתנסה להחזיר לעצמה את המומנטום בתהליך. באיראן קיים קונצנזוס, לפיו יש למדינה קלפים רבים החל בהשפעתה על השיעים בעיראק, עבור בקשריה הקרובים עם החיזבאללה בלבנון, וכלה באפשרות של שימוש בנפט כנשק. אולם חוסר הוודאות בנוגע לדיונים במועצת הביטחון, והאפשרות שיוטלו סנקציות, גרמו לחלק מהאיראנים לשקול שוב את התבונה שבעימות חזיתי עם המערב.
פרופסור אחד למדע המדינה מאמין שכדי שההנהגה האיראנית תשנה את כיוונה במידה משמעותית, מצבה יצטרך להחמיר בהרבה. "ישנו רצון עז להרגיע את המצב", אמר העיתונאי זיידבאדי. "קיבלנו הוראות לא לכתוב אפילו בכותרות שהעניין הופנה ל[[מועצת הביטחון של האו"ם]]. על אף שהמצב חמור מאד, הם רוצים להעמיד פנים שהכל כרגיל. הם לא רוצים להיות תחת לחץ ולאבד תומכים".