רק היום נוכחתי לדעת שכלום לא השתנה, בעצם, מאז הבחירות למועצה המחוקקת וניצחון החמאס. כשישבתי לכתוב את הבלוג הבנתי שעברו כבר 20 יום, והמצב נראה רגוע ושקט, פרט להפגזות התותחים לצפון הרצועה, בתגובה לירי הרקטות אל שטחי ישראל. מעניין שאמצעי התקשורת הישראלים דבקים בשם קסאמים, בעוד שלא מדובר בקסאמים, אותם חדלה החמאס לירות מאז הבחירות. הרקטות שנורות עכשיו, ואתם בישראל תצטרכו להתרגל לשינוי, נקראות "אל אקצה" ו"יאסר", והן נורות על ידי חמושי הפתח. לכל ארגון יש את הרקטות שלו, ששונות קצת מבחינת הרכב החומרים שלהן וטווח ההגעה, השם שניתן להן, והאנשים שמשגרים אותם: החמאס שיגרה קסאמים, הפתח את "יאסר" ו"אל אקצה" והג'יהאד האיסלאמי קורא לרקטות שלו "אל קודס".
לגבי הדעות ברחוב הפלסטיני על שיגור הרקטות, כבר כתבתי על כך בפרוט בעבר. בכל זאת אומר שיש שרואים בזה מעשה צודק משום שישראל חיסלה במהלך שבוע אחד עשרה פעילי פתח, ולא מדובר כאן בחיסול ממוקד. אחרים רואים בשיגור האל אקצה והיאסר מעין סגירת מעגל של הפתח מול החמאס, שעליה מוטלת עכשיו הרכבת הממשלה. הם רוצים לראות מה החמאס תעשה מול פעולות התנגדות לכיבוש מצד אנשי הפתח החמושים. האם החמאס תפעל להפסקת הירי, בעוד שהיא עצמה דוגלת בהתנגדות לכיבוש? מה עוד שהחמאס לא הרפה לרגע ממשיגור קסאמים או פיגועים בעומק ישראל ברגעים מאוד קריטיים לרשות הפלסטינית, כמו ניהול מו"מ עם ישראל. כך שמדובר כאן במבחן לא קטן שהפתח עושה לחמאס.
המועצה המחוקקת החדשה עדיין לא התכנסה ולא נדרשה להקים ממשלה, והאנשים, על פי טבעם, מחכים כבר לשינוי שיקרה. אל מול תחושת השגרה והרגיעה היחסית ברצועה שלאחר הבחירות, מורגשת תנועה ערה, או בעצם זרם מחתרתי, של אנשים הפועלים במסגרת מקומות העבודה שלהם במשרדי הרשות. מאחר ובימים הקרובים יועברו המשרדים הממשלתיים לידי החמאס והפקידים, בכירים כזוטרים, השייכים לפתח, ימצאו את עצמם כפופים לשר חמאסניק, חלק מהם מנסים ברגע האחרון לבסס את מעמדם לקראת השינוי הזה. מצד שני, אנשי פתח ותיקים שלא רוצים להכניס את עצמם לסיטואציה הזו מיהרו להתפטר והם מחפשים עכשיו עבודה אחרת.
אנשי הרצועה לא מפסיקים לדבר על התסריטים האפשריים לאחר תפיסת החמאס את השלטון מה היא תעולל ואיך יתנהלו חיי היומיום של האנשים. במיוחד שואלים האם נקבל משכורת בחודש הבא, לאור החשש מהפסקת הסיוע האירופאי. משכורת חודשים במשרדי הרשות נעה בין 1,200 ש' לדרגה הנמוכה ביותר, ל- 3000 דולר לחבר המועצה המחוקקת. כבר החודש נדחה התשלום בשבוע כמעט, מה שגרם לדאגה גדולה. ובעניין הזה הבדיחה הנפוצה היא שהחל מהחודש הבא נקבל משכורת בתמרים (סמל הפשטות והצניעות בדת המוסלמית), אולי קילו, אולי שניים, ורצוי שיהיו מסוג מג'הול, התמרים היפים שגדלים בעמק בית שאן...
כסף כסף כסף
מאז הבחירות מנהיגי החמאס היו מאוד נינוחים בעניין הכספי. מחמוד א-זהאר הודיע שהכסף האמריקני הוא "כסף שטני". החמאס מתבסס על המקורות הכספיים שלו, שאותם הוא כמובן לא חושף. אתמול פורסמה התוכנית של ארה"ב וישראל לייבש את המקורות הכספיים של הרשות כדי לעורר התקוממות נגד שלטון החמאס ויביא לבחירות חדשות. עם ישראל יש לנו ניסיון מאוד מר. היא תמיד נכנעת לקיצוניים כמו שיחררו האסירים לחזבאללה ומכנה את המתונים "לא פרטנרים". מאז הבחירות ישראל הודיעה שהיא לא תעביר את הכסף לרשות, שהוא לא סיוע אלא כספי מיסים שמגיעים לרשות, ובסוף הודיעה שכן תעביר אותו. מתברר שישראל נכנעת תמיד לקיצוניים.
מי היה מאמין שאנחנו נמצאים היום חצי שנה בדיוק לאחר ההתנתקות? רוב האנשים ששאלתי דווקא זכרו את זה, והרגשתי שהם רוצים להגיד שיש תחושה שהכיבוש סולק מעזה, ואיתו הסיוט של מעצרים, יריות, מחסומים ובעיקר ביתור הרצועה. האנשים היום מנהלים סדר יום נורמאלי ומעט מאוד זוכרים את ההתנתקות עצמה.
אבל אם נחקור היטב נמצא שלהתנחלויות ההרוסות אף אחד כבר לא מגיע, לא לביקור כמו בימים הראשונים, ולא כדי לראות אם אפשר לקחת משם משהו שימושי. ההריסות עדיין שם, לא מפונות, וכמובן שלא התחילו לבנות, אבל עצם אזכורן של ההתנחלויות הולך ומתמעט, וכבר לא משתמשים בכלל בשם הישראלי שלהן. האנשים שקועים בעיקר במצב הפלסטיני הפנימי, במיוחד לאחר הבחירות. אפילו את ההתנהלות המסודרת והחלקה של מעבר רפאח בין הרצועה למצרים, אף אחד לא קושר להתנתקות.
השטחים החקלאיים עם החממות שהיו בהתנחלויות פעילים היום, מלבד כמה שהמתנחלים הרסו בהם את החממות. החממות מנוהלות ע"י חקלאים פלסטינים מטעם חברות שזכו במכרזים. מגדלים בהן עגבניות, מלפפונים, פלפלים בכל הצבעים והמון עגבניות שרי, שנחשבות בעזה לפירות, ונאכלות בהמוניהן. יש כמובן גם תות שדה. לאור העובדה שדווקא בשיא העונה מחסום קרני היה סגור ואי אפשר היה לייצא לישראל, התוצרת הציפה את הרצועה ונמכרה בארגזים של ארבעה קילו בעשרה שקלים, מה שגרם להפסדים גדולים למגדלים.
אין לשכוח גם את חממות הפרחים. חברה שלי שגרה בחאן יונס ספרה לי שבתקופה שמחסום קרני היה סגור שכניה, שבבעלותם חממות, הביאו לה זר ענק ויפהפה, מפרחים שלא הצליחו לייצא. כשאני חושבת על זה, מחסום קרני נפתח בדיוק בימים שישראל נזקקה להרבה פרחים, בעיקר אדומים, כדי לייצא לאירופה, ליום האהבה, ברווח של 50 מיליון דולר. מעניין אם האירופאים יודעים שהפרחים האדומים שהם קונים ביום האהבה בעשרות דולרים, הם מתוצרת פלסטין.
בלוג עזה מתפרסם בימי רביעי פעם בשבועיים בוואלה! חדשות